AVReviews

חולית, או Dune, נחשב לאחד מסיפורי הפנטזיה-מדע בדיוני המורכבים והנערצים. יחד עם זאת, בשל המורכבות הגדולה של העולם והסיפור, לא פשוט לייצר לו אדאפטציה קולנועית.
אז האם דני וילנב הצליח לפצח את האתגר?

תקציר העלילה – חולית

כוכב הלכת המדברי אראקיס, המכונה ״חולית״, הוא כובב אשר מצוי בו ״התבלין״, החומר היקר והחשוב ביותר ביקום. ״התבלין״ מאפשר את המסע בין כוכבי הלכת ולכן מי ששולט בו, הופך לעשיר ובעל כוח בלתי מוגבל. הממונים על תהליך הקציר של ״התבלין״ הם בית הארקונן, מסדר אכזר, שהפך לעשיר במיוחד במהלך השנים הרבות שהם שולטים בכוכב.

במהלך מפתיע, הקיסר מבקש מבית הארקונן לעזוב את אראקיס והוא מעביר את השליטה על הכובב לבית אטראידיס. בית אטראידיס הינו בית מצליח ושוחר שלום, שהקיסר רואה בו איום.

הדוכס לטו אטראידיס (אוסקר אייזקס) בחוסר רצון, נאלץ להסכים להוראת הקיסר והוא מעביר את כל אנשיו לכוכב אראקיס. שם עליהם לפקח ולדאוג לעבודות הקציר, ולהתמודד עם הבעיות שבית הארקונן השאירו להם. 

אנשי הכוכב הם ״הדררים״, אנשי מדבר שהסתגלו עם השנים לחיים בחום הקטלני, החשיפה לתבלין הפכה את עיניהם לכחולות במיוחד. בית הארקונן התאכזרו ושיעבדו את ״הדררים״ וכעת בית אטראידיס מקווים להגיע ליחסי שלום ואמון איתם.

פול (טימותי שאלאמה) הוא בנו של הדוכס לטו ופילגשו, ג׳סיקה (רבקה פרגסון). פול הוא יורש העצר ומגיל קטן אומן בידי שני הלוחמים הבכירים של בית אטראידיס, גורני האלק (ג׳וש ברולין) ודנקן איידהו (ג׳ייסון מומואה). ג׳סיקה היא מתלמדת של בנות הגושרים, כת מסתורית של נשים בעלות יכולות קסומות רבות, כגון השימוש ב״קול״, שמאפשר להן לגרום לאחרים לעשות כרצונן. ג׳סיקה אימנה את פול גם בדרכיהן של בנות הגושרים. פול חולם חלומות על העתיד להתרחש בכוכב אראקיס, החלומות חוזרים על עצמם. בחלומות שלו הוא רואה את צ׳אני (זנדאיה), נערה מ״הדררים״, שעל פי חלומותיו הם ייפגשו ויהיה לה תפקיד מפתח בגורלו.

כשבית אטראידיס נוחתים באראקיס, המקומיים קוראים לעבר פול שהוא המשיח. כנראה כתוצאה מעבודה של בנות הגושרים לגרום להם להאמין בכך.

אז האם אכן פול הוא המשיח של בני ״הדרורים״? האם בית אטראידיס יצליח במשימתו בכוכב אראקיס? ואיך זה שבית הארקונן האכזרי וויתר על שליטתו בכוכב בקלות כזו?

חולית – חלק ראשון

כשכותרת הסרט עולה, כתוב Dune Part One. כך שאם במקרה לא שמעתם על כך, שלא תופתעו לגלות שלא מדובר כאן בסרט שעומד בפני עצמו אלא בחלק הראשון של הסיפור. התכנון היה לצלם שני חלקים, אך מגפת הקורונה שגרמה לדחייה של שנה ביציאת הסרט, תרפה את הקלפים. צילומי החלק השני טרם החלו, כך שיקחו כנראה מספר שנים עד להשלמת הפרויקט (בתקווה שהוא לא יבוטל בדרך).

העריכה

חולית הוא ללא ספק פרויקט שאפתני, אורך הסרט הוא 2:35 ש׳. כאן אני חייב לציין את עבודת העריכה. השעתיים וחצי של הסרט חלפו בלי ששמתי לב כלל לאורך. הסרט הצליח להחזיק אותי מרותק לכל אורכו, כמעט ואין סצנות מתות והעלילה ממשיכה להתקדם בקצב דיי קבוע ולא עוצר לרגע. האקספוזיציה קצרה, עם סיפור הרקע שנמסר במשפטים בודדים ומיד נכנסים לאקשן.

בצורה מפתיעה, ״חולית״ הוא סרט יחסית דל באקשן, יש לא מעט סצנות קרב, אך לרוב הן קצרות, אפילו כשמדובר בקרבות ענק. האקשן משרת את הסיפור והתקדמות העלילה ואינו מרגיש כמו העיקר בסרט. אני אהבתי מאוד את הפרופורציה הזו.

הדמויות התומכות

דני וילנב בבירור התמקד בלנסות להעביר את העושר של העולם של ״חולית״ ביחס להתעמקות בדמויות. רוב הקאסט הכה מרשים בסרט הזה, כולל שחקנים נהדרים כמו למשל ג׳וש ברולין, מגלמים דמויות דיי שטוחות , או אולי מינוח טוב יותר יהיה ״תומכות עלילה״. 

ברולין, שמגלם את גורני האלק, זוכה למספר סצנות מועט, אך עדיין עושה עבודה טובה בלהעביר את המהות של דמותו. גם דאנקן, דמותו של ג׳ייסון מומואה, מככבת במספר סצנות עם מעט מאוד רקע והרחבה של הדמות. יכול להיות שדווקא הבכירה בשחקנים כה מוכרים לגלם תפקידים קטנים, עוזרת לדמויות האלה להשאיר חותם למרות השטחיות והתפקיד הקטן שלהן. כנראה שהמשפט המפורסם על כך ״שאין תפקידים קטנים״ בא כאן לידי ביטוי.

אוסקר אייזקס, שמגלם את הדוכס לטו אטראידיס, הוא אולי הדוגמה הבולטת ביותר. אומנם התפקיד שלו בבירור גדול יותר מאשר תפקידהם של ברולין או מומואה, אבל עדיין היכולות שלו להעביר את המהות של דמותו בכל סצנה בה הוא מופיע היא הופעת משחק מזוקקת ומרשימה.

אז הדמויות הללו הן חלק מהעולם, שנגלה בפנינו במלוא תפארתו. 

הוויזואליות

הוויזואליות של הסרט מושקעת ומרתקת. כמובן שגולת הכותרת היא הכוכב המדברי, אבל הוויזואליות מתבטאת גם בחלליות המקוריות, המבנים, התלבושות ועיצוב הדמויות. בנות הגושרים נראות כמו אלמנות מפחידות, העיצוב של בית הארקונן, בעלי העור האפור והמפחיד, וגם בני ״הדרורים״, עם בגדי המדבר והעיניים הכחולות שלהם.

עוד פן וויזואלי שאהבתי הוא יכולות המגן של בית אטראידיס, יש להם מעין צמיד שמעניק הילת מגן מסביב לגופם, השימוש באפקט הזה היה עשוי מעולה.

פן נוסף של הוויזואליות הוא השימוש בצבעים ותאורה להמחשת האופי של העמים והתרבויות השונות. השימוש בשחור במבנים של בני הארקונן, לא משאירים מקום לספק בנוגע לאכזריות שלהם. בנות הגושרין גם הן לובשות בשחור, ותמיד מדברות במקומות חשוכים, להדגיש את הפעילות בין הצללים שלהן. בגדיהם של ״הדרוריים״ מדגישים את החיבור שלהם לכוכב שלהם ואת הענווה שלהם.

רמת המשחק של הדמויות הראשיות

החמאתי למשחק של הדמויות התומכות, כעת נדבר על שתי הדמויות הראשיות. הדמות הראשית היא פול, שלמעשה הסיפור שלו הוא קו העלילה המרכזי בסרט. טימותי שאמאלה, עושה עבודה לא רעה, אך לתחושתי הוא מעט תקוע על הבעת פנים חצי מתנשאת חצי מודאגת. רמת הכריזמה שלו מעט לוקה מבחנתי, בנוסף ישנה את התחושה שהוא לא מצליח להבין אם הוא נער שנקלע למשהו שגדול עליו או שהוא מאמין שהוא אכן המושיע שכולם חיכו לו.

ככל שעלילת הסרט מתקדמת ג׳סיקה, אימו של פול, שמגולמת בידי רבקה פרגסון הופכת לדמות מובילה גם. רבקה מוכרת לי בעיקר מתפקידה ב-The Greatest Showman, והיא שחקנית בהחלט לא רעה. יחד עם זאת לטעמי גם היא מעט חסרת כריזמה, ותמיד שומרת על מבט מאופק או מודאג באופן תיאטרלי. אני חושב ששני השחקנים אינם שחקנים רעים, פשוט בהשוואה לשחקני התמיכה, שהם מהשורה הראשונה, הפער בולט.

דמותה של צ׳אני, המגולמת בידי זנדאיה, אמורה להיות דמות ראשית בסיפור גם, אך בחלק הראשון היא מופיעה בעיקר בחזיונות של פול וכמעט שלא מקבלת זמן מסך.

פתיחה או אקספוזיציה באורך שעתיים וחצי

בסיום הסרט היה קשה שלא להרגיש שצפינו באקספוזיציה ובניית עולם במשך שעתיים וחצי. משהו כמו החלק הראשון של ״שר הטבעות״ אם הוא היה נגמר במועצה. שמחליטה לשלוח את אחוות הטבעת למסע.

אני לא חושב שיש בזה משהו רע, ההפך, דני וילנוב רצה לקחת את הזמן ולהציג את העולם והסיפור והוא עושה עבודה נהדרת בכך. בעיקרון אם הסרט היה מתחיל בנקודה שבה הוא בעצם נגמר, גם זו יכלה להיות בחירה אומנותית. כיוון שמה שיש לנו כאן הוא תזוזת כלים ובניית נרטיב, הכל כהכנה לסיפור המרכזי, סיפור עלייתו של פול אטראידיס. כך שבעצם הבעיה כאן היא שקיבלנו מנת פתיחה נהדרת וממש לא ברור מתי העיקרית תהיה מוכנה.

השוואה מול הגרסה של דיוויד לינץ׳

כחלק מהכנות לסקירה הזו צפיתי בגרסה של דיוויד לינץ׳ של ״חולית״ מ-1984. צפיתי בגרסה בשירות של Apple TV. מבחינה וויזואלית הגרסה של לינץ׳ לחלוטין לא צולחת את מבחן הזמן, האפקטים דיי איומים במיוחד האפקט של המגן של בית אטראידיס. הרבה יותר מכך המשחק תיאטרלי ומוגזם, העריכה מבולגנת ומאוד קופצנית, יש המון סצנות מוזרות וקריפיות, ובניית העולם מגחיכה את הדמויות.

כך שבהשוואה לגרסת המקור, קל לראות את ההצדקה לדרישה של וילנוב לחלק את הסרט לשני חלקים. בנוסף, ההשוואה מדגישה את העבודה המעולה של וילנוב בהעברת הסיפור ותיאור העולם בצורה הרבה יותר קוהרנטית ומובנת.

סיכום

״חולית״ הוא הפרויקט השאפתני ועתיר הכוכבים של דני וילנוב. לאחר גרסתו של דני לינץ׳, משנת 1984, שזכתה לביקורות מעורבות. לכולם הייתה התחושה שהסיפור זקוק לגרסה מחודשת, אך החשש מהמורכבות של הפרויקט היה גדול. לאחר ההצלחה המרשימה של וילנוב ב ״בלייד ראנר 2049״, הוא החליט לקחת על עצמו את המשימה. הדרישה של דני הייתה שזה יהיה סרט בשני חלקים על מנת שאפשר יהיה להתמודד עם רוחב היריעה של העולם והסיפור.

אני חושב שהחלק הראשון הוא מוצלח, ערוך בצורה נהדרת ולגמרי מכניס לאווירה של העולם והסיפור. הבעיה היא שעם כל ההכנה הנהדרת הזאת, לא ברור כמה שנים נצטרך להמתין להשלמת הסיפור.

הציון שלי: 8.5/10

חוויית ה-4DX

צפיתי בסרט ב-Yes Planet בראשל״צ באולם ה-4DX. למה? אתם שואלים, כי לא אני הזמנתי את הכרטיסים וכי לא היו מקומות פנויים טובים בשאר האולמות שם. בתור חובב קולנוע, אני חייב לומר שאני לחלוטין לא מבין את האטרקציה הזו, הכסאות זזים ורועדים, יש ״תותחי״ אוויר בכיסא שלפני ובעורף, עשן שיוצא מתחת למסך והכי גרוע מכות בגב שהכורסה נותנת לצופה על מנת להזדהות עם הדמות. לאורך כל הסרט חווייתי חוסר נעימות ומבחנתי זה הפריע ולא תרם בכלום לחוויית הצפייה.