AVReviews

סטיבן ספילברג חוזר למסך הגדול עם חידוש לסרט הקלאסי ״סיפור הפרברים״, יצא לי לצפות בסרט בקולנוע Odeon BFI IMAX בלונדון. אז האם הסיפור והמחזמר עובדים גם היום?

תקציר העלילה – סיפור הפרברים

הסרט מתאר שכונה ענייה בניו-יורק של שנות ה-50. שתי כנופיות של בני נוער נלחמות על טריטוריה. כנופייה אחת היא ה-Jets ממוצא לבן, שהמנהיג שלהם הוא ריף, וה-Sharks ממוצא פורטריקני, שהמנהיג שלהם הוא ברנרד.

• 

• 

כשטוני, חבר ה-Jets בעבר, ומריה, אחותו הצעירה של ברנרד, נפגשים במהלך אירוע ריקודים ששתי הכנופיות מגיעות אליו, הם מתאהבים וזה מציב את שתי הכנופיות במסלול התנגשות שסופו טראגי.

מעט על הפרויקט של ״סיפור הפרברים״

תחילתו של הסיפור הקלאסי הזה הוא במחזמר שעלה בשנת 1957. האדפטציה הקולנועית הגיעה בשנת 1961. הסיפור למעשה מבוסס על הסיפור של ״רומיאו ויוליה״. דור שלם של אמריקאים גדל על ״סיפור הפרברים״. הפסקול של הסרט כולל להיטים רבים, אך יותר מכך הוא סיפור של תקופה שלמה. העוני והמאבקים של המהגרים, כאשר בשתי הצדדים, גם בקרב הלבנים וגם בקרב הפורטוריקנים, הצעירים מרגישים אבודים. הם מרגישים שהמערכת אינה תומכת בהם ולאף אחד לא באמת איכפת מהם.

הטיפול של ספילברג בקלאסיקה הזו הוא טיפול של המון כבוד, עד כדי יריאת קודש כלפי המקור. אני לא צפיתי במקור, אבל לפי ויקיפדיה, כל הסצנות המוזיקליות נשארו כמו במקור, רק עם כריאוגרפיה מעודכנת. הפרויקט החל את דרכו ב-2014, כאשר הצילומים החלו ב-2017. כמו סרטים רבים, גם ״סיפור הפרברים״ נדחה בשנה בגלל הקורונה.

במהלך הפקת הסרט אביו של ספילברג נפטר בגיל מופלג של 103, לכן הכתובית הראשונה בפתיחת הקרדטים בסיום הסרט היא “For Dad”. כך ספילברג בחר לכבד את מות אביו. לסטיבן ספילברג יש קשר עמוק עם הסיפור, לדבריו זה היה ״פיסת מוזיקת הפופ״ הראשונה שמשפחתו הכניסה לביתם, והוא התאהב ביצירה לחלוטין בתור צעיר. לכן כשעלה הרעיון לבצע אדפטציה חדשה לסרט, ספילברג התלהב מכך. לדבריו זהו סיפור על מתח גזעי שהיה קיים מאז ומתמיד, אך כיום נראה שהפילוג והמתח הזה רק מתגבר ולכן ״סיפור הפרברים״ רלוונטי מתמיד.

פרט אחרון על ההפקה החדשה, היו מעט הבדלים בין המחזמר של 1957 לסרט של 1961, והסרט החדש נצמד יותר למחזמר.

סיפור קלאסי עם צילום חדש

עלילת הסרט מתרחשת בשנות ה-50 בניו-יורק, השחזור התקופתי מרשים ביותר. זה מתבטא כמובן ברחובות והבתים, בכביסה התלוייה בכל מקום, בבגדים והמכוניות, אבל אולי יותר מכל אלה בדמויות עצמן. הצעירים כיום נראים שנות אור ממה שמוצג בסרט, וזה הרבה יותר מאשר שינוי בגדים ותסרוקות, זו הדרך בה הם זזים, מתנהלים, מדברים ועוד. השחזור הוא ברמה כל כך עמוקה, שממש ניתן לחשוב שזה פשוט סרט שעבר תהליך דיגיטליזציה ושחזור. יחד עם זאת, שום תהליך כזה לא היה מוביל לתוצאה שמקבלים כאן, הצילום לאורך הגרסה החדשה של ״סיפור הפרברים״ הוא ברמה של יצירת מופת. זה מדהים איך כל שוט פה מסודר ומעוצב עד לפרטים הקטנים ביותר.

אם אתם אוהבים את תהליך הצילום והעשייה הקולנועים, הסרט הזה פשוט נוטף השקעה והקפדה ברמה הגבוהה ביותר. אכנס לכך יותר בהמשך, אבל הצפייה בסרט ב-IMAX לגמרי אפשרה לקבל את החוויה המלאה ממנו, והפורמט הזה אינו שמור רק לשוברי הקופות מלאי אקשן.

חלק מודרני נוסף שיש ב״סיפור הפרברים״ זו הכוריאוגרפיה, שגם היא מהווה שילוב נפלא בין מודרני לקלאסי. תרבות ריקודי הסווינג מככבת לאורך הסרט, אך יש כאן אדפטציה מודרנית, שמחה ועדכנית.

האם יש מקום למחזות זמר כיום?

בעוד התרשמתי עמוקות מכל אספקט טכני שיש ביצירה הזו, היה לי קשה יותר עם הסגנון המעט תמים של המחזמר. זהו מסוג הסרטים שצריכים להיות מוכנים לקראת מה שהולכים לראות. ז׳אנר מחזות הזמר הקולנועים, אולי נדחק מעט לשוליים בעשורים האחרונים, אך גם עבר מהפכות, ניתן לראות זאת בסרטים כמו ״The Greatest Showman״, שזהו מחזמר מודרני ומרשים במיוחד.

לטעמי הסיבה לכך שהז׳אנר מעט נדחק לשוליים היא התמימות המובנת בו, הרעיון הזה של לפצוח בשירה באמצע הדיאלוג הוא מנוגד לחלוטין ל״אשליית המציאות״,או תחושת הריאליזם, שהקולנוע המודרני רודף אחריה. בעוד ב-“The Greatest Showman”, הייתה תחושה של גישה מודרנית יותר לז׳אנר, כאן, ב-״סיפור הפרברים״ ישנה שמירה על הסגנון הקלאסי. עם הצילום והכוריאוגרפיה עברו עדכון משמעותי, בסיס הסרט, העריכה והדרך בה הסיפור מועבר נשארו קלאסיים, ולכן מרגישים מעט מיושנים. כאן בדיוק באה לידי ביטוי המחווה לסיפור הקלאסי, מחווה שללא ספק תרגש כל מי שמכיר את הסיפור. 

עבור קהל הצופים כמוני, ששמע את המוזיקה ויודע בגדול על מה מדובר, אך לא צפה או מרגיש חיבור מיוחד למקור, הדרך בה הסיפור מועבר יכולה להרגיש מעט מיושנת. כפי שכתבתי ״סיפור קלאסי עם צילום חדש״. אם רוצים להיות ממש ציניים, קרב הכנופיות המרקדות הרגיש לי לעיתים כמו גרסה באורך שעתיים וחצי לקליפ Beat It של מייקל ג׳קסון. 

אם באים לא מוכנים לסרט, הוא לחלוטין יכול להרגיש מיושן כפי שתיארתי בפסקה הקודמת. זה דורש מעט מאמץ בשביל להתחיל להעריך את הסיפור, המסר והדרך בה מועבר הסיפור. זה אף פעם לא פשוט לצלם קלאסיקה, כיוון שזה דורש למצוא את האיזון המדויק בין עדכון לשימור. שינויים גדולים מידי יאכזבו את המעריצים של הסיפור המקורי, ואילו העברה של הסיפור ללא עדכונים, מציבה סימן שאלה על נחיצות הגרסה החדשה. מה שספילגברג עשה כאן מרגיש כמו מחווה אדירה לקלאסיקה, כאשר כל הפן הטכני של צילום, שחזור תקופתי וכוריאוגרפיה עברו עדכון ברמה הגבוהה ביותר, בעוד הלב של הסיפור ואיך שהוא מועבר נשארו נאמנים למקור. לתחושתי, בסופו של דבר, הגישה שספילברג נקט בה היא הגישה הטובה ביותר המקרה הספציפי הזה.

בניסיון לענות על השאלה שהצבתי בקטע הנוכחי, ״האם יש מקום למחזות זמר כיום?״, אני מרגיש שהז׳אנר הזה זקוק לעדכון והוא מתקשה להשתלב עם הנרטיב של קולנועי מודרני המנסה להעניק לנו אשליה של ריאליזם. מחזות זמר נופלות למקום של קולנוע תמים יותר, ולצערי המילה ״תמים״ הפכה למילת גנאי עבור חלק גדול מהצופים. יחד עם זאת, בדיוק במילה הזו, ״תמים״, טמון הקסם הקולנועי הנוסטלגי. לא פעם הנוסטלגיה מרגשת הרבה יותר מאשר הריאליזם. בעוד הריאליזם פונה למח שלנו, הנוסטלגיה פונה ללב.

אז אם אתם הולכים לצפות ב״סיפור הפרברים״,  ההמלצה שלי היא תשאירו את הציניות בצד, כי אתם הולכים לחוות יצירה קולנועית ייחודית, מלאת קסם ורחבת יריאה, שמהווה מחווה אדירה לקולנוע קלאסי.

על חוויית ה-IMAX

כפי שציינתי בפתיחה, צפיתי בסרט בקולנוע Odeon BFI IMAX בלונדון. מדובר באולם הקולנוע המרשים ביותר שיצא לי לבקר בו. זהו אולם עצום בגודלו וכמובן שהמסך בהתאם. כמובן שבצפייה בסרטי אקשן עתירי אפקטים קל מאוד לראות את היתרונות בכך, אך האמת היא שצפייה ב-״סיפור הפרברים״ על מסך כזה הייתה חווייה ייחודית עבורי. כל כך קל לראות דרך המסך העצום הזה, את ההשקעה הרבה ביצירת סרט קולנוע. הצילום, ההשקעה בפרטים או המשחק, החוויה כולה הופכת לעוצמתית יותר.

• 

• 

• 

יחד עם המסך הענקי, האולם הרשים לא פחות במערכת הסאונד שלו. הסאונד היה עוטף ומאוזן בצורה מופלאה. האפקטים נשמעו מציאותיים ברמה קיצונית. גשם קל שהיה באחת הסצנות היה נשמע לחלוטין כמו גשם אמיתי שיורד על גג האולם (למרות שזו לונדון, אני כן משוכנע שזה היה רק אפקט בסרט). האיזון והטבעיות של הסאונד, הם אלו שמאפשרים להבחין בכל אפקט קטן כזה, כך שמדובר בחווייה קולנועית אדירה ואני לחלוטין ממליץ לכם ללכת ולצפות בסרט באולם הטוב ביותר שאתם יכולים. 

מאז עלייתה של נטפליקס והמפקות המקור שלה, בתוספת הקורונה, שהרחיקה אותנו מאולמות הקולנוע לתקופה ארוכה, עלתה שאלה בדבר נחיצותם של בתי הקולנוע. המחירים של מסכים ענקיים וציוד הקולנוע הביתי ירדו מאוד בשנים האחרונות ולכן ניתן להגיע לחווייץ צפייה איכותית מאוד בביתכם. עבורי, כאן בדיוק נכנסת החוויה של אולמות כמו אולם ה-IMAX הזה, חוויה ברמה כזו לעולם לא תצליחו לשחזר בביתכם. הגודל העצום הזה של המסך ומערכת הסאונד המכוונת ביד אומן, היא משהו שיהיה קשה עד בלתי אפשרי לשחזר בתנאיים ביתיים. כך שעם בתי הקולנוע רוצים להצדיק את הקיום שלהם, הם צריכים להמשיך ולהשקיע בחוויה יוצאת דופן. מדובר כמובן בהשקעה כספית לא קטנה, גם הכרטיסים לאולמות הללו לרוב יקרים בהרבה, אבל לטעמי ללא חווייה מודרנית ואיכותית, לאורך זמן יהיה לא פשוט להמשיך ולמשוך את קהל הצופים אל האולמות. 

סיכום

״סיפור הפרברים״ של סטיבן ספילברג הוא אדפטציה חדשה למחמזר הקלאסי. בעוד האמצעים הטכניים, לרבות הצילום, השחזור התקופתי והכוריאוגרפיה עודכנו לרמה הגבוהה ביותר, הסיפור והמוזיקה נשארו מכבדים את המקור. הגרסה החדשה מלאה בקסם והאיכות הקולנועית שלה, נשפכת מכל פריים. יחד עם זאת, חשוב לזכור שזהו מחזמר קלאסי, ואם קשה לכם לצפות באנשים שבאמצע השיחה פוצחים בשירים וריקודים, יכול להיות שזה לא הסרט בשבילכם.
הציון שלי: 8.5/10