AVReviews

ב״שליטי היקום הגילוי״, קווין סמית׳ מחזיר אותי לילדות עם סדרת אנימציה חדשה ביקום של ״הי-מן ושליטי היקום״. הכנתי את הבן שלי במשך שבוע שלם, שאני רוצה שנצפה בסדרה יחד. לצערי הסדרה עלתה ללא דיבוב לעברית או רוסית, לכן הוא הצליח להחזיק מעמד רק שני פרקים מתוך החמישה ואני נאלצתי להמשיך לבדי.

תקציר העלילה – שליטי היקום הגילוי

הקרב המכריע בין הי-מן לסקלטור מוביל לניפוץ חרב הכוח לשני חצאים. שנים אחרי, העולם של איטרניה מאבד מכח הקסם שלו, מה שיכול להוביל לסוף החיים כולם. בעוד התושבים המסורתיים של אטרניה מנסים לקדש את מעט הקסם שנשאר, אחרים פנו אל הטכנולוגיה כתחליף לקסם.

כעת על טילה האמיצה מוטלת המשימה, לאחד שוב את חרב הכוח ולהציל את אטרניה כולה. לטילה מצטרפת המהנדסת המוכשרת, אנדרה, והשותפה המפתיעה, איוול-לין, שהייתה יד ימינו של סקלטור.

המשימה תוביל את החבורה לחדש קשרים עם חברים וותיקים, ויחד הם יעברו הרפתקאות חוצות עולמות.

האנימציה והמחווה לנוסטלגיה

פעם אחר פעם, כשאני רואה חידושים לאנימציה של פעם, שהילדים שלי צופים בהם, אני מתמלא אכזבה קשה מהתוצאה הוויזואלית. כל הקסם של הציור המושקע של פעם מתחלף, במסטיק ממוחשב וצבעוני. לא ברור לי איך מישהו חושב שזה נראה טוב יותר.

הגישה כאן שונה בתכלית, זה היה ברור כבר מהטריילר, וזו אולי הסיבה העיקרית שכל כך התרגשתי מהחידוש הזה. הוויזואליות בסדרה נאמנה ביותר למקור, והטכנולוגיה החדשנית משפרת את הצבע, הקונטרסט והפירוט אך משאירה את האופי וסגנון האנימציה מאוד דומה למקור, ועל זה אני אומר ״הללויה!״, סוף סוף מישהו שמעריך את העבודה, שנעשתה בעבר ולא רוצה לזרוק הכל לפח, רק בשביל להשאיר את החתימה האישית שלו.

עבורי זו הדרך להגיע לתוצאה וויזואלית מספקת בפרויקטים מסוג זה, זה מייצר רגש לכל מי שהכיר ואהב את המותג. עבודה דומה לזה נעשתה בפרויקט הנהדר ״הקריסטל האפל: עידן המרד״ שכל כך אהבתי בשנה שעברה, גם שם לא ברחו ל-CGI המודרני, אלא עשו את הבובות כמו במקור, והשתמשו בשיטות טכנולוגיות במקביל לדרך המקורית בשביל לשפר ולא להחליף.

במסגרת השיח על הפן הטכני של הסדרה אציין גם את פס הקול האנרגטי והמלא ברוק של הסדרה, שהשתלב נהדר ושדרג את האווירה עוד יותר.

הכתיבה – נקודת מבט חדשה

בעוד את האנימציה קווין סמית׳ בחר להשאיר כמה שיותר נאמנה למקור, הסיפור הוא סיפור המשך, ולא מחזור של המקור. בשני המקרים אני חושב שמדובר בבחירה אומנותית נכונה. וגם פה יש נקודת דמיון ל״קריסטל האפל: עידן המרד״, שלקח את היקום של ה״קריסטל האפל״ וסיפר את סיפור הפריקוול.

כאן מדובר בהמשך ולא פריקוול, אבל הדמיון הוא בכך שזהו סיפור חדש ולא ממוחזר.

אני מניח שהבנתם את זה כבר מתקציר העלילה, ״שליטי היקום הגילוי״, לא שם במרכז את המאבק האינסופי בין הי-מן וסקלטור והסיפור מתמקד במי שהיו גיבורות המשנה בסדרה המקורית, טילה ואיוויל-לין.

זו גישה מאוד מודרנית, שלא מתמקדת בדמויות מובילות, פשטניות ודי חד-ממדיות, אלא חוקרת דווקא את הדמויות המשניות כביכול, מה הן התחושות שלהן לגבי המיקום שלהן? ההשקפות שלהן על מה זה טוב ומה רע? מה מניע אותן? וכו.

אני מצאתי את חוסר ההתמקדות הזה בהי-מן וסקלטור מרענן, מפתיע ואפילו מבריק. מאחורי הגיבורים והנבלים והמאבקים מלאי האגו שלהם, יש את אלה שבאמת מאמנים במשהו, מקריבים את עצמם למען המטרה ונלחמים גם כשאור הזרקורים לא נמצא עליהם. והסדרה הזו נותנת להם את הפרונט.

אז את כתיבת הדמויות מאוד אהבתי, כתיבת העלילה מעט פחות טובה, אך מספיק מעניינת. העריכה דואגת להשאיר לנו קליף-האנגר בסיום כל פרק והיא קצבית.

הסדרה כולה היא בסך הכל חמישה פרקים של 25 דקות. מצד אחד זה מעט מאכזב אחרי כל ההייפ, מצד שני, אני חושב שזה אורך נכון לסיפור שרצו להעביר, וגם הוא סוג של מחווה לדרך הפשוטה של להעביר מסרים שהייתה נהוגה באנימציה של שנות ה-80.

הקאסט המרשים

מי שלא גדל על ״הי-מן״ ולא מודע לעד כמה התופעה הזו הייתה גדולה, אני מציע לצפות בסרט התיעודי ״כוח טירת הגולגולת״, הזמין בנטפליקס ומגולל את סיפורו השלם של המותג. מצעצוע שהיה חיקוי של קונאן, לסדרה מצויירת ואפילו לסרט עם דולף לנגדורן (שלא ראיתי). הסרט קצת חופר, אבל מראה את העוצמה שהייתה למותג הזה בשנות ה-80.

אחרי שמבינים את גודל המותג, קל יותר להבין את קאסט המדובבים המרשים, שהשתתף בפרויקט הזה: שרה מישל גלר בתפקיד טילה, לינה הידי בתפקיד איוויל-לין, ליאם קאנניגהם בתפקיד Man-At-Arms, וכמובן מארק האמיל בתפקיד סקלטור.

סיכום

קווין סמית׳ לקח על עצמו משימה לא פשוטה של לייצר סיפור חדש בעולם אנימציה, שיקר מאוד לליבם של דור שלם. מה שסמית׳ בחר לעשות הוא קודם כל להשתמש באנימציה נאמנה למקור, בשביל לשחזר את הנוסטלגיה הוויזואלית שהמעריצים אהבו, מצד שני הסיפור הוא סיפור מודרני יותר ומתמקד בדמויות המשנה ולא מנסה לשחזר בפעם המליון את קרב האגו הפשטני, המצ׳ואיסטי והמיושן בין הי-מן לסלקטור.

עבור שתי הבחירות הללו של קווין סמית׳ אני רוצה להוריד בפניו את הכובע, ופשוט להגיד תודה. אז תודה קווין, קודם כל על כך שלא הרסת לי את אחת הסדרות הנוסטלגיות מילדותי, ושנית על כך שנתת פרשנות מודרנית ועדכנית, המתכתבת עם רוח המקור בלי לשחזר ולשעמם.
הציון שלי: 8.5/10