fbpx
חדשות וסקירות בנושא סרטים, מוזיקה, ציוד אודיו וקולנוע ביתי
  • Bowers&Wilkins
  • SteroShop
  • Estas Tonne & 2Cellos – יומיים מוזקליים בתל אביב

    כששני אומנים כמו Estas Tonne וההרכב 2Cellos מופיעים בתל אביב יום אחר יום, זו הזדמנות מעולה לקחת קצת חופש מהעבודה והשגרה וליהנות ממוזיקה טובה בעיר שלא ישנה.

    יומיים מוזיקליים בתל אביב

    אחרי שפתחנו את החודש עם הופעה של אבישי כהן בירושלים, הפעם אני ואישתי היקרה הגענו לתל אביב, להשלים חודש מוזיקלי מוצלח ומהנה ביותר. בכתבה אתאר את החוויה הכוללת שלנו, כולל קצת תמונות מהעיר ולא מעט אוכל. הכתבה מחולקת לכותרות, כך שתוכלו לדלג לחלקים שמעניינים אתכם.

    היום הראשון: Estas Tonne בהיכל התרבות – 15/11/2022

    לפני המופע

    הגענו אחר צהריים לתל אביב. בתור תושב הדרום, חווית הנהיגה בעיר הזו פשוט גורמת לי לאבד שנים מחיי. תל אביב מבחינתי היא חוויה, שמתחלקת לחלוטין ללפני שחונים ואחרי. אז בסוף חנינו והלכנו הליכה קצרה למלון ״Sam & Blondi״. זהו מלון בוטיק שנמצא בשינקין, אותו גילינו לפני כשלוש שנים, כשחגגנו עשר שנות נישואין. המלון נקי, שקט, עם שירות נעים וחדרים מרווחים.

    Sam & Blondi Tel Aviv
יומיים מוזיקליים בתל אביב

    לפני ההופעה קפצנו לשוק הכרמל לאכול משהו. בסמטאות השונות שעוטפות את השוק ישנן מסעדות קטנות עם המון אופי ואווירה לא מחייבת. בחרנו הפעם לשבת במקום קטן, שנקרא ״השומר״. שם נהינתי מהטרנד שהתפשט בארץ לאחרונה של לאכול הכל בחלה.

    יומיים מוזיקליים בתל אביב

    לאחר מנוחה קצרה במלון, הלכנו כרבע שעה על שינקין ורוטשילד עד שהגענו אל היכל התרבות להופעה.

    היכל התרבות תל אביב
יומיים מוזיקליים בתל אביב

    מעט על Estas Tonne

    את Estas Tonne הכרתי בשנים האחרונות בעזרת Spotify. ל-Estas יש סיפור חיים מרתק, הוא יהודי שנולד באוקראינה ושמו המקורי הוא סטניסלב. הוא למד גיטרה מגיל צעיר ונמשך לסגנון נגינה ספרדי ודרום אמריקאי. בגיל ההתבגרות הוא עלה עם הוריו לארץ ואף התגייס לצבא. העלייה לארץ הייתה לו קשה וגרמה לו לנטוש את הנגינה. לאחר כחצי שנה של שירות הוא עזב את הצבא ונסע לחפש את עצמו בניו-יורק. שם הוא גילה את הנגינה מחדש, ניגן ברחובות ובהמשך החל להסתובב ברחבי העולם. בדרך הוא גילה את העולם של מדיטציה ורוחניות.

    הנגינה של Estas הינה ייחודית, יש לו צליל משלו שמשלב בין הסגנון הספרדי, הדרום אמריקאי עם המון השפעות של מוזיקה רוחנית, מדיטטיבית. הוא משתמש במכונת פידבק, שעוזרת לו לייצר תחושה אווירתית ולספק עוד נפח וממיד לסאונד.

    פתיחת המופע וסגנון המוזיקה

    בפתיחת המופע Estas התיישב במרכז הבמה ואמר בעברית ״ערב טוב לכולם״. לאחר מכן הוא פצח בנאום קטן באנגלית עם מבטא רוסי כבד, הנאום נשא אופי של רוחניות הודית או של ״המזרח הרחוק״, על ״התחברות לעצמך״, על כך ״שהגוף שלנו הוא כלי מדהים״, ״כל מה שקורה בעולם גם מתחולל בתוכינו ואנחנו יכולים להשפיע ולשנות בעזרת הדברים הקטנים״ וכו. אני מודה שהדברים הללו עוררו בי ציניות ואנטיגוניזם מסוים.

    Estas Tonne בהיכל התרבות
יומיים מוזיקליים בתל אביב

    ואז הוא התחיל לנגן. את ההופעות שלו, Estas אינו רואה כהופעות, אלא מסע מוזיקלי משותף שלו ושל הקהל. קטע הפתיחה היה באורך של כ-15 עד 20 דקות. כמה דקות בתוך היצירה הבנתי למה בעצם כל כך רציתי להגיע להופעה הזו. המוזיקה של Estas היא פשוט תופעה יוצאת דופן, מצד אחד לגיטרה שלו יש צליל ייחודי שקל לזהות, כאילו רפטטיבי, אך בו זמנית כל יצירה נשמעת שונה. לא התחברתי לנאום שלו בפתיחה, אך המוזיקה שלו היא משהו שונה, היא באמת מרחיבת תודעה וגורמת גם לציניקן כמוני לתחושת התרוממות רוח.

    המוזיקה אינה מתיישבת עם המסגרות המקובלות. לשירים אין מוטיב שחוזר, אין קטע פזמון, או צלילים שחוזרים על עצמם בהכרח. אין תחושה של מבנה או חלוקה לקטעים, אין מנגינת נושא וקטעי סולו, המוזיקה פשוט זורמת, משתנה ומקבלת צורה תוך כדי הניגון. ישנה תחושה של המון ניגודיות, שכביכול אינה אמורה להתיישב יחד. משהו אמורפי מצד אחד ושלם מהצד השני. מצד אחד ישנה תחושה של אילתור מוחלט ומהצד השני התוצאה הרמונית וזורמת כל כך, שזה מרגיש כמו יצירה עם מחשבה מאחוריה ולא קטע אלתור. לנושא הזה Estas התייחס בראיונות וגם בקצרה תוך כדי המופע. הוא טוען שהוא לא עושה חזרות, מכיוון שהוא מגיע לעשות ג׳אם. לא רק שזה קשה מאוד להאמין לכך לאור התוצאה הכה הרמונית ומעניינת, אלא שהפעם גם היו המון אומנים אורחים, שניגנו ושרו יחד. אני לא מצליח להבין כיצד ניתן להגיע לכזה תיאום בנגינה ובשירה, ללא חזרות.

    האומנים האורחים

    לא פעם הופעות של Estas הן מופע יחיד או עם אומן נוסף, כמו למשל ההופעה הנהדרת שלו עם יונתן בר ראשי מ-2016 בציריך, שוויץ, שנקראת Space Creation. הפעם, מלבד Estas Tonne, המופע כלל לא פחות שלושה נגנים וחמישה ווקליסטים.

    כל האומנים האורחים נכנסו אחד אחד לביצוע משותף ואז נשארו לשבת עד שהם מילאו את כל הכיסאות בבמה.
    רוב הווקליסטים שהופיעו עוסקים בקשר שבין השירה לרפואה, או רוחניות. היו כמה קטעי שירה במהלך ההופעה, חלקם היו באנגלית וחלקם בעברית, אך ברוב המוחלט של הזמן, אומני הווקל השתמשו בקולם ככלי נגינה נוסף והפגינו יכולות ווקליות מטורפות.

    את הפרטים על האומנים, אני לוקח מתוך פוסט שעלה בעמוד הפייסבוק של ההופעה. ראשונה לעלות הייתה הזמרת, ליאת ציון, זמרת נשמה ויוצרת, שהולכת בדרך השירה והרפואה שנים רבות. קולה היה נקי ומענג.

    Estas Tonne בהיכל התרבות
יומיים מוזיקליים בתל אביב
    ליאת ציון ו-Estas Tonne

    בהמשך עלו שני נגני כלי ההקשה. יונתן בר ראשי, שהזכרתי כבר, הוא פרקשינסט בינלאומי אשר הופיע עם אמנים רבים ומלווה את Estas במשך שנים. בנוסף, עלה גם רועי פרידמן, פרקשניסט ותיק, חוקר ומלמד את תורת עולם הקצב. שני אומני כלי ההקשה השתמשו בכלים מגוונים והוסיפו מקצבים נהדרים ליצירות.

    האומן הבא שעלה, היה האומן היחיד שהכרתי לפני ההופעה מלבד יונתן בר ראשי וזה היה קובי פרחי. קובי הוא הסולן של להקת אורפנד לנד הישראלית, להקת מטאל שזכתה להצלחה בינלאומית בזכות שילוב בין מטאל, למוזיקה אוריינטלית וטקסטים שקשורים למקורות. אורפנד לנד הם להקה מעולה שהאזנתי לכמה אלבומים שלהם, לולא השימוש ב-Death Metal, שהוא אומנם במידה לא גדולה לרוב, נראה לי שהייתי מאזין להם יותר. עם כמה שקובי ידוע כווקליסט טוב, הוא נתן הצגה מדהימה במופע הזה, דווקא בזכות איפוק והתמקדות בשירה עמוקה. הווקל של קובי בהופעה הזו, הזכיר לי זמר מופלא אחר, אבי קפלן.

    Estas Tonne בהיכל התרבות
יומיים מוזיקליים בתל אביב
    קובי פרחי מימין

    הנגן האחרון שעלה לבמה היה סאנייה קרוייטר, כנר מחונן שמופיע ברחבי העולם ומנגן שלל סגנונות. עם כמה שהנגינה של Estas על הגיטרה היא עשירה ובאמת עולם ומלואו בעצמה, ההוספה של כלי ההקשה והכינור, לקחו את הסאונד עוד צעד קדימה לכדי יצירה יוצאת דופן.

    Estas Tonne בהיכל התרבות
יומיים מוזיקליים בתל אביב
    סאנייה קרוייטר על הכינור משמאל ל-Estas Tonne

    שני הווקליסטים הנוספים שעלו לבמה היו נתנאל גולדברג ו-אוריה צור. גולדברג הוא מוביל מרחבים של ריפוי בשירת הלב, טקסי חיים ופרידה מהחיים וסדנאות נוספות. לגולדברג יש קול גבוה ייחודי, שקצת הזכיר לי לפרקים את אסף אבידן. צור הוא סולן ההרכב אורות ומנחה סדנאות של Vocal freedom ברחבי העולם. צור הוא ווקליסט יוצא דופן עם שליטה אבסולוטית בקול, אך מצד שני הוא היה גם שותף לחלק הנועל והפחות מוצלח מבחינתי של המופע.

    Estas Tonne בהיכל התרבות
יומיים מוזיקליים בתל אביב
    ההרכב המלא של המופע

    לפני שאעבור לדבר על חלק הסיום, אציין שמדובר במופע ארוך במיוחד של כ-3 שעות. בשעתיים הראשונות מלבד נאום הפתיחה של Estas, לא היו דיבורים כלל. האומנים נתנו לשירה והמוזיקה לדבר במקומם, לא היו אפילו הצגות של שמות האומנים, הם פשוט הצטרפו והחלו לנגן או לשיר. זה היה מקסים, נותן כבוד לאומנות כיצירה ופחות לאגו והאינדבידואל של היוצרים. את השעתיים הראשונות הללו אני מגדיר כאחת ההופעות הטובות ביותר שהייתי בהן בחיי.

    השליש האחרון

    בשליש האחרון של ההופעה, אוריה צור לקח פיקוד, זה התחיל בהפעלה של הקהל לחזור אחריו בשירה, מה שיצר אווירה מיוחדת ותוצאה הרמונית נעימה. בהמשך הוא עבר לדבר על שחרור הגוף והחל להנחות סוג של סדנה, בה הוא ביקש מהקהל לעשות נשימות עמוקות, שישחררו אותם. המוזיקה נוגנה תוך כידי, אך היא איבדה את המקום שלה ופתאום הייתי בסדנה שכלל לא ביקשתי להיות בה. גם Estas Tonne חזר לקטע ארוך של דיבור בחלק הסיום של המופע, זה היה דיבור בסגנון של מדיטציה, עם כל מיני מסרים על חופש והרוח האנושית. בשלב זה היו אנשים שהחלו לנטוש את האולם, אם כי אני מניח שגם לשעה היה חלק בעיניין ולא רק לשינוי הזה בסגנון. לא התחברתי לחלק הזה של המופע, הרוחניות הזו, הרגישה לי כמו הטפה, גם אם היא הטפה למסרים חיוביים של חיבור עצמי והעצמה, זו עדיין הטפה ואני באתי לכאן לשמוע מוזיקה.

    אז כפי שאתם מבינים החלק הזה במופע מאוד איכזב אותי והיה מיותר מבחינתי, אבל זה לא מעפיל על חוויית החושים המסעירה של לפחות שני השליש הראשונים של המופע.

    בקטע הסיום עלתה הזמרת, חנה ג’האן פרוז, ילידת אירן שברחה עם משפחתה לארץ כשהייתה בת 12. זה היה מעין שיר ערש בפרסית והיווה סיום נעים ומלודי להופעה.

    התייחסות אחרונה בנושא הסאונד. בפעם האחרונה שהיינו בהיכל התרבות זה היה כשצפינו במופע בינלאומי של שירי מייקל ג׳קסון. אז הסאונד היה טוב, אך לא אחיד ומאוזן מספיק. אחרי ההופעה של Estas Tonne, אני מבין שהבעיה הייתה בכיוון הסאונד ולא באקסוטיקה, כיוון שבהופעה זו הסאונד היה מאוזן, עוצמתי וקסום.

    היום השני: 2Cellos בהיכל מנורה – 16/11/2022

    היום שלנו התחיל בארוחת בוקר נהדרת בבית הקפה שצמוד למלון, וגם מספק ארוחת בוקר לאורחי המלון. לפי מה שהבנתי זהו סניף של רשת, שנקראת Eats Cafeteria. הם מגישים שלל כריכים, מאפים וארוחות בוקר מודרניות ומקוריות.

    ביקור קצרצר ב-Soundquest

    אז אחרי ארוחת בוקר מצוינת יצאנו להסתובב בעיר, כשמזג האוויר אפרורי והאוויר נקי וקריר. ניצלתי את הביקור שלנו בתל-אביב לקפיצה קטנה לגבי עמרם מ-Soundquest.

    כמובן שלא יצאתי בידיים ריקות, התחדשתי במדף נוסף למעמד האודיו שלי, ה-Quadraspire Q4Evo. תכונת המודולריות והאפשרות להוסיף מדפים בקלות, היא אחת התכונות החשובות, שבגללן בחרתי במעמד הזה. בנוסף רכשתי כבלי RCA של חברת Nordost האמריקאית, מדגם Blue Heaven. הכבל ישמש אותי לחיבור קדם מגבר הפונו אל המגבר המשולב, ובכך כל כבלי האינטרקונקט, כבל ה-USB וכבלי הרמקולים שלי, כולם שייכים לסדרת ה-Blue Heaven.

    Estas Tonne & 2Cellos - יומיים מוזקליים בתל אביב

    לאחר שהחזרנו את השלל לחדר המלון, הגיע הזמן כבר לאכול משהו, לא? קפצנו לשוק הכרמל ושיחזרנו את הביקור שלנו מלפני כשלוש שנים ב״פיתה פנדה״. באותו זמן הבעלים של המקום בדיוק הופיע ב״משחקי השף״ וממש התלהבנו לטעום את המנה שלו, שהתבררה כמוצלחת במיוחד לטעמינו.

    מאז זכרנו את המנה והיה לנו ברור שנבקר במקום גם בביקור הנוכחי. המנה של פנדה היא מעיין טייק מודרני על סביח. המנה מוגשת בפיתה מאודה ואווירירת (או קערה), החציל בפנים הוא מאודה אף הוא ומרגיש ממש כמו ענן. ביחד עם טחינה, ביצה, בצל מוחמץ עם סומק ולסיום, צ׳אטני סלק מהמם, מדובר במנה פשוט מושלמת.

    Panda Pita - פנדה פיתה


    בהמשך היום טיילנו קצת בטיילת של הים, עד ליפו העתיקה, שם כמובן שלא ויתרנו על מנת כנאפה.

    כנאפה

    בנוסף, גיליתי שם חנות תקליטים קטנטנה ומקסימה בשם Sarina Records, ניצלתי את ההזדמנות לקיים הבטחה לבן שלי ורכשתי לו תקליט של Imagine Dragons.

    Sarina Records

    ארוחת ערב בטאיזו

    תל אביב היא כנראה בירת הקולונירה של ישראל, לפחות על פי ריכוז ״מסעדות השף״. כך שרצינו לנצל את החופשה הקצרה ולנסות את אחת המסעדות המפורסמות של העיר. בחרנו הפעם ב״טאיזו״ של השף יובל בן נריה.

    המסעדה ממוקמת בקומת הקרקע של מגדל לוינשטיין, העיצוב שלה אינטימי ורומנטי. על כל שולחן ישנה מנורת שולחן, שמספקת אור רק עבור השולחן וכך נוצרת אווירה של פרטיות. השירות היה מקצועי ואדיב.

    טאיזו

    התפריט של המסעדה נוצר בהשראה של מנות אוכל רחוב אסיאיתיות והוא מחולק לפי ״עוצמות״ של טעם, כפי שהסבירה לנו המלצרית. החלוקה של המנות היא לפי כותרות כמו מים, עץ, אדמה, אש, ברזל וכו. רוב המנות בתפריט הן קטנות עד בינוניות, כך שהרעיון הוא להזמין מספר מנות לכל סועד ולחלוק.

    כמה מהמנות מוגשות נורא מהר כיוון שבחלקן אין בעצם בישול. הפרזנטציה של המנות יפיפה והטעמים מקוריים. אני אהבתי במיוחד את מנת ה״באו טונה אדומה״ וה-״דאמפלינג שנחניזי״, אישתי הכי נהנתה ממנת ה-״סשימי דג ים״.

    האוכל יפה, טרי, מעניין ומוגש בצורה מושקעת. יחד עם זאת, אני חייב להודות שיצאתי עם תחושות מעורבות. בחלק מהמנות פשוט לא היה גורם ״ואו״, כמו למשל במנת הסביצ׳ה, שמעבר לחריפות של הרוטב, הייתה פחות מעניינת מווריאציות רבות אחרות (שאת חלקן אכלתי במקומות פשוטים בהרבה).

    דווקא מנת הקינוח, שזה אף פעם לא הצד החזק של המטבח האסייתי, הייתה מפתיעה והיוותה סיום מספק לארוחה. המנה נקראת ״פאנדן רייס לבן״ והיא כוללת כדורי שוקולד לבן עם קרם מסקרפונה, רייז פודינג ושלל תוספות. לרוב מנות שוקולד הן כבדות ודווקא המנה הזו הייתה קלילה ואוורירית.

    טאיזו
    פאנדן רייס לבן

    ההופעה – 2Cellos

    ההופעה נערכה ב״היכל מנורה מבטחים״, שלרבים מאיתנו כנראה תמיד יזכר בתור ״היכל נוקיה״. אולם הכדורסל הזה מומר לא פעם לאולם קונצרטים וכבר יצא לנו להיות כאן בהופעה, אז זה היה המופע האקוסטי של כריס קורנל המנוח.

    2Cellos בהיכל מנורה תל אביב

    מעט על ההרכב 2Cellos

    באופן מאוד מפתיע מדובר על הרכב של שני נגני צ׳לו. הנגנים הם Luka Šulić ו-Stjepan Hauser, שניהם ממוצא קרואטי-סרבי והחלו את דרכם בהכשרה קלאסית. הצמד נפגשו ב-master class בעיר Pula בקרואטיה, כשהם היו עוד בני נוער. בהמשך הם למדו באקדמיה למוזיקה בזאגרב, לוקה למד גם בוינה ואז שניהם למדו גם באנגליה. בשנת 2011 הם הוציאו עיבוד צ׳לו ללהיט “Smooth Criminal״ של מייקל ג׳קסון. העיבוד תפס וזכה למיליוני צפיות ב-Youtube.

    ברגע הזה נראה שהצמד מצאו את הייעוד שלהם ומאז הם מבצעים גרסאות ועיבודים של צ׳לו למוזיקת פופ/רוק/ופסי קול. הצמד הוציאו כבר שישה אלבומי אולפן והופיעו בכל רחבי העולם.

    2Cellos בהיכל מנורה תל אביב

    מה פחות אהבתי

    אני אתחיל הפעם דווקא במה שפחות אהבתי, על מנת לשחרר את כל האנרגיה השלילית ולעבור לחיובי, משהו ככה בהשראת המנטרות של Estas. אז תקראו לי זקן, אבל הווליום בהופעה היה גבוה מידי, האולם כולו היה מפוצץ בסאונד והבס והתופים גרמו לכסאות הפלסטיק לרעוד. אני מבין שזה חלק מהחוויה והתחושה של מופע רוק, אבל עם טיפה פחות ווליום ובס מאוזן יותר, היה אפשר לקבל תוצאה נעימה הרבה יותר לטעמי.

    הדבר השני שפחות התחברתי אליו היה התיאטרליות המעט מוגזמת בעיקר מצידו של Stjepan Hauser, שהתבטאה בפרצופים וגישה כללית. הבחור מאוד אוהב את עצמו ומתנהג כמו כוכב רוק, הכל סבבה, אבל זה היה מוחצן ודיי מוגזם מבחינתי. ביטוי נוסף לתיאטרליות היה בכמות הפעמים שהצמד קמו לקידה וביקשו מהקהל עוד ועוד מחיאות כפיים. הדבר בלט עוד יותר ביחס לצניעות וההתמקדות במוזיקה בזמן הנגינה בהופעה של Estas Tonne. מצד שני, כאן לא היה שום ניסיון ״לדחוף״ לנו מסרים של התעלות הרוח ושלווה עולמית, אז אני מניח שאי אפשר לקבל את הכל.

    2Cellos בהיכל מנורה תל אביב
    האוזר משלהב את הקהל

    מסיבת קריוקי יוקרתית

    אז נכון, שני החברים עפים על עצמם בטירוף, אבל מצד שני הם לחלוטין מספקים את הקבלות. הם למדו ניגון מקצועי במשך שנים ומנגנים כמו שדים. הם התחילו עם כמה יצירות רגועות ואז התחילו להעלות את הקצב, תחילה עם כמה שירי פופ כמו למשל את Wake Me Up של Avicii, ואז שני שירים של מייקל ג׳קסון, הם ביצעו את Human Nature ואת Smooth Criminal. ב-Smooth Criminal האנרגיות כבר היו בשמיים, בשלב מסויים הם ניגנו את המקצב במהירות כפולה כמעט והדליקו לחלוטין את הקהל.

    2Cellos בהיכל מנורה תל אביב

    בשביל להירגע קצת, 2Cellos ביצעו את With or Without You של U2, עוד עיבוד משובח, שגרם לקהל להצטרף בפזמון.

    כשהאנרגיות כבר מתאימות, הם זנחו את הפופ והתחילו באמת ״לתת בראש״ עם להיטי רוק משובחים. בשלב הזה הצטרף גם המתופף שלהם, Dušan Kranjc. בתור קטע המעבר בין הפופ לרוק, הם ביצעו את Seven Nation Army של The White Stripes. המקצב של השיר הזה הוא פשוט מדבק ומבחינתי זה היה משיאי הערב.

    הם המשיכו לביצועים של AC\DC ל-Thunderstruck ו-Highway to Hell, הרובים והשושנים גם הם זכו לשני קטעים, Welcome To The Jungle וביצוע פשוט מופלא ל-Sweet Child O’ Mine, זהיתי שם גם קטע של איירון מיידן, את The Trooper ובהמשך היה גם את Livin’ on a Prayer של בון ג׳ובי. רגע שיא נוסף נרשם בביצוע Smells Like Teen Spirit של Nirvana.

    2Cellos בהיכל מנורה תל אביב

    לכל אורך המופע היה שימוש נהדר בוידאו ארט בעזרת מסך הקרנה אחורי. הוא הכניס לאווירה, הראה קלוז-אפים של הנגנים וגם שימש להצגת קליפ מאוד משעשע, בו האוזר ולוקה שיחקו את עצמם כשהם זקנים ומנגנים בבית אבות.

    המופע לא היה ארוך, הוא התחיל מעט אחרי 9 בערב והסתיים ברבע ל-11, אך האנרגיה הייתה בשיא במשך כל ההופעה.

    בתור שני קטעי ההדרן הם ביצעו שני קטעים רגועים ויפיפיים. תחילה את Hurt, הבלדה של להקת המטאל Nine Inch Nails, שמוכרת לי ולרבים דווקא בזכות גרסת הכיסוי של ג׳וני קאש. והסיום היה שייך לגדול מכולם, הללויה של לאונרד כהן. הקהל הדליק את פנסי הטלפון ויצר אווירה מחשמלת וכמובן שכולם שרו ביחד את הפזמון. זה היה סיום מרשים למופע, אך השאיר אותי מעט מתוסכל בגלל שהם לא ביצעו את העיבוד שלהם ל-Game Of Thrones, שאני ממש אוהב וחיכיתי לו כל הערב.

    2Cellos בהיכל מנורה תל אביב

    בכך הגיע לסיום מופע דיי קצר, אבל מחשמל, אנרגטי ונוסטלגי. אם אתם רוצים להיות רומנטיים, אתם יכולים לומר שמה ששני הנגנים האלה עשו, זה להביא את הנגינה הקלאסית אל המיינסטרים. למרות שלי נראה שבזמן שהם למדו צ׳לו, הם כל הזמן רק חלמו על להיות כוכבי רוק. כעת, אחרי כמה אלבומים מצליחים והופעות בכל רחבי העולם, זו כבר עובדה, 2Cellos, או Luka Šulić ו-Stjepan Hauser, הם כוכבי רוק לכל דבר!

    2Cellos בהיכל מנורה תל אביב

    סיום חופשה בגוון ירקרק

    כך הגיעו לסיומה החופשה הקצרה שלנו בת היומיים בתל אביב. התעוררנו בבוקר והחלטנו שבדרך הביתה נעבור דרך שרונה מרקט. כשהגענו לשם ראינו שהמקום נצבע בירוק לכבוד ״פסטיבל פיסטוק״. היו שם המון עמדות של מאפים ושלל מאכלים עם פיסטוק, כך שסיימנו לנו את החופשה בגוון ירקרק וטעים.

    Facebook
    WhatsApp
    Telegram
    Email
    Print

    כתיבת תגובה

  • MusicStorePro
  • avreviews_brand_banner2
  • לייק לעמוד הפייסבוק שלנו

    דילוג לתוכן