ביום השלישי שלנו במינכן, זנחנו את תערוכת הענק, High End Munich, לטובת האחות הקטנה והאלטרנטיבית, HiFi Deluxe. בכתבה זו נביא לכם את ההרפתקאות שלנו ביום השלישי במסע.
תחושה של מיצוי
כפי שתיארתי בכתבת סיכום היום הראשון שלנו בתערוכת מינכן 2025, השנה בחרנו בגישה מעט שונה – התרכזנו בעיקר בראיונות ובהתרשמות ממוצרים חדשים, ופחות בהאזנה לחדרי האולטרה-היי-אנד הרבים בתערוכה. הבחירה הזו נבעה מכמה סיבות: אחרי שלושה ביקורים קודמים, קשה להתעלם מהתחושה שרבים מהחדרים חוזרים על עצמם משנה לשנה. בנוסף, ההנאה מהאזנה בחדר מסוים תלויה בגורמים רבים – סוג המוזיקה שמתנגנת, האווירה באותו רגע, ואפילו עד כמה החדרים הסמוכים מצליחים לא להפריע.
סיבה משמעותית נוספת היא כמובן המחירים האסטרונומיים והגודל הפיזי של לא מעט מערכות שמוצגות שם – מרשימות ככל שיהיו, הן אינן רלוונטיות עבורנו או עבור מרבית הקוראים שלנו.
אחרי יומיים אינטנסיביים שבהם סקרנו כמעט כל פינה בתערוכה, הרגשנו שמיצינו. את היום השלישי הקדשנו לקצת הליכה ברחובות מינכן היפהפייה – ואם אכן זו השנה האחרונה של התערוכה בעיר לפני המעבר לוינה, ייתכן שזו הייתה גם פרידה ממינכן עצמה. בהמשך קפצנו לביקור קצר בתערוכה האלטרנטיבית HiFi Deluxe 2025, ואת היום סיימנו במופע ג׳אז מוצלח.
קצת טבע
מינכן כוללת לא מעט רחובות יפים עם בניינים היסטוריים וארכיטקטורה אירופית קלסית. מזג האוויר המושלם של אותו היום (15-17 מעלות) התאים לנו בול ורק שדרג את החוויה. הנה כמה תמונות:
החלק האהוב עלי בעיר, ללא שום ספק הוא הפארקים הירוקים רחבי היריעה, שלעיתים מרגישים כמו יער האמצע העיר. הפעם ביקרנו בפארק שנקרא Englischer Garten (או הגן האנגלי).
באמצע הפארק ישנו מתחם דוכני אוכל מקסים. לוקחים מגש מעמסים מה שרוצים מכל הדוכנים, משלמים בקופה ואז יש מתחם שולחנות ענקי לשבת וליהנות. מכיוון שזה היה יום שבת, משפחות רבות ביקרו במקום ונהנו מכוס בירה, נקניקיות ושטרודל תפוחים מסורתי. גם אנחנו נהנינו מבראנץ׳ טעים בחיק הטבע.
תערוכת HiFi Deluxe 2025
תערוכת HiFi Deluxe היא תערוכה קטנה בהרבה מ-High End Munich, עם כ-10 חדרים בלבד ולובי קומפקטי הכולל מספר דוכנים. מדובר בתערוכה אלטרנטיבית, שנדמה כי מי שבוחר להציג בה עושה זאת מתוך רצון להימנע מהעלות וההיקף של התערוכה המרכזית.
ביקרנו גם בשנה שעברה ב-HiFi Deluxe, ואין ספק שמדובר באירוע עם אווירה שונה לחלוטין. חשוב להבהיר – גם לתערוכת High End Munich יש מטרות מסחריות ברורות. היצרנים שמציגים שם מקווים ליצור קשרים, לחדור לשווקים חדשים ולמצוא שיתופי פעולה. אבל לצד השאיפות העסקיות, מתקיימים שם גם אירועי מוזיקה, מסיבות עיתונאים ופעילויות שמוסיפות מימד חווייתי שהופך את התערוכה למהנה ונגישה גם עבור חובבי מוזיקה מן השורה.
לעומת זאת, תערוכת HiFi Deluxe מתמקדת כמעט לחלוטין בפן העסקי (B2B). המציגים בה ממוקדים מאוד, ולעיתים התחושה היא שהאווירה פחות מזמינה עבור עיתונאים או מבקרים חובבי אודיו שבאו פשוט ליהנות. מצד שני, דווקא בגלל אופייה המצומצם והעצמאי, ניתן למצוא כאן לא מעט מותגים מקוריים ונישתיים, ולעיתים גם כמה שמות מוכרים – אולי כאן טמון הקסם המיוחד של התערוכה.
אחד החדרים הראשונים שנכנסנו אליהם היה גם אחד הגדולים בתערוכה – חדר ההדגמה של FM Acoustics השווייצרית, שמציגה כאן שנה שנייה ברציפות. בשנה שעברה לא יצאתי מהחדר הזה עם רושם חיובי במיוחד, בעיקר בגלל בחירת מוזיקה עגמומית במיוחד. הפעם הבחירה הייתה חיה ונעימה יותר – וזה שינה את כל החוויה. שוב מתברר עד כמה סוג המוזיקה שמנוגנת משפיע על ההתרשמות הכללית. ועדיין, אם להיות כן – לטעמי האישי, המותג הזה יכול היה להרוויח מריענון עיצובי לציוד שלהם. אבל זה כבר עניין של טעם.
יצרן וותיק נוסף שהפעם בחר להציק בתערוכת HiFi Deluxe למרות שבשנתיים האחרונות הם הציגו בתערוכת ה-High End, היה יצרן הרמקולים האמריקאי, Von Schweikert Audio.
יצרן שלא הכרתי קודם ומאוד הרשים אותנו, היה יצרן איטלקי בשם Vyger, שמצייר רמקולים ופטיפונים. המערכת בחדר הזה היוותה תצוגת עוצמה מרשימה שהתבטאה גם בעיצוב המוצרים וגם בסאונד הדינמי. למרות שלא מדובר בדמיון פיזי, אבל משהו באנרגיה שהמוצרים של החברה משדרים, גרם לי לחשוב על המוצרים של Gryphon.
בשנה שעברה יצא לנו לבקר בחדר של היצרן הספרדי Audionostrum, אבל הגענו לשם דיי עייפים, וההתרשמות שלנו הייתה מוגבלת – אם כי כבר אז בלטה לעין רמת העיצוב הגבוהה והייחודית. השנה, לעומת זאת, כבר הכרנו את המותג מקרוב, לאחר שסקרנו את רמקולי ה-Saturn שלהם (לסקירה המלאה שלנו של Audionostrum Saturn). אין ספק שכשמכירים את הפילוסופיה והכוונה מאחורי המוצר, הרבה יותר קל להיכנס לחדר בגישה פתוחה ומוכנה להאזנה.
החדר השנה כלל מספר דגמים, ולשמחתי, בזמן ביקורנו ניגנו דווקא הרמקולים המדפיים של החברה. זה היה חדר גדול יחסית, והרמקולים הצליחו למלא אותו באופן מרשים מאוד. הצליל היה נקי, מדויק, אולי עם נגיעה מתקתקה שהוסיפה לאופי הכללי והפכה את ההאזנה למהנה במיוחד. ההגברה בחדר הייתה של חברת Engström, ושילוב הכוחות יצר תוצאה מוזיקלית מוצלחת בהחלט.
גם החדר האחרון שאתייחס אליו כלל רמקול מדפי מרשים במיוחד, זה היה רמקול קטנטן של חברת Audio Note. אומנם גם חדר ההדגמה היה ממש קטן, אך עדיין הסאונד היה בעל גוון עשיר באופן מפתיע.
תמונות נוספות מהתערוכה:
במהלך הביקור הכנו גם פלייליסט של השירים שנוגנו בתערוכה (הפלייליסט של תערוכת High End יפורסם בקרוב גם):
מופע של Neil Cowley Trio במועדון הג׳אז Unterfahrt
את היום האחרון שלנו במינכן סיימנו באחת המסורות הקבועות שלנו – ביקור במועדון הג׳אז Unterfahrt, מקום שחזרנו אליו בכל אחד מהביקורים הקודמים בעיר, ולא סתם – זהו מועדון הג׳אז הטוב ביותר שאני מכיר. גם מבחינת איכות ההופעות וגם מבחינת האווירה, מדובר במקום יוצא דופן. לא פעם מופיעים בו שמות מוכרים מעולם הג׳אז, וכל פעם שאני מציץ בלוח ההופעות, אני מצטער שלא אוכל להישאר להופעות נוספות.
הפעם הגענו להופעה של ההרכב הבריטי הוותיק Neil Cowley Trio, שאותם הכרתי מהלהיט Slims, שמופיע גם בפלייליסט הג׳אז שלי – "טרקלין הג׳אז של אנטון".
כשנכנסנו למועדון הבחנתי בבובת דינוזאור קטנה על הפסנתר – רמז משעשע לאופי של המופע שציפה לנו. הטריו כולל את Neil Cowley על הפסנתר, Rex Horan על הבס ו-Evan Jenkins על התופים. Neil עצמו התגלה כאישיות כובשת: מלא אנרגיה, בעל חוש הומור חד ותקשורת נהדרת עם הקהל. הוא דיבר לא מעט בין הקטעים, שיתף, צחק – והוסיף לאווירה הנעימה והמשוחררת של הערב.
החלק המרכזי, כמובן, היה המוזיקה. הטריו, שחזר לפעילות לאחר הפסקה של שבע שנים ועם אלבום חדש, הציג ג׳אז חלק, אלגנטי וקל להאזנה. המוזיקה שלהם מגוונת, ונעה בין קטעים אנרגטיים וסוחפים ליצירות שקטות ונעימות, כך שכל רגע בהופעה היה מעניין ומרענן.
איכות הסאונד במועדון הזה בכל פעם מפתיעה אותי מחדש, כל מכת תוף נעלמה ללא הדהוד והאיזון בין הכלים היה מופלא.
אז עם כל הכבוד למערכות המפוארות והיוקרתיות שהוצגו בתערוכות High End Munich ו-HiFi Deluxe 2025, גם השנה הסאונד הטוב ביותר במינכן הגיע דווקא מהבמה של מועדון הג׳אז Unterfahrt, בהופעה חיה.
זו תזכורת חשובה: תחביב ההאזנה למוזיקה לא צריך להסתכם רק בציוד, אלא גם לכלול חוויות חיות, במקומות איכותיים. רק כך אפשר באמת להבין מהו סאונד טוב — חי, דינמי ומלא רגש.
בסיום המופע רכשנו CD של הטריו, אני בחרתי באלבומם החדש, Entity, ממנו הם בצעו לא מעט קטעים, וגם זכינו לחתימות של הטריו על הדיסק. בסיכום המסע הזה יצאתי עם שלושה אלבומים חתומים, שיא חדש מבחינתי.
ללא ספק, המקום שאני הכי אתגעגע אליו ממינכן הוא מועדון הג׳אז Unterfahrt.
אז לקראת המעבר של התערוכה לוינה בשנה הבאה — מי יכול להמליץ לנו על מועדון ג׳אז איכותי בעיר? נשמח לשמוע הצעות!
