העונה הרביעית והמיוחדת, בעלת הפרקים הארוכים במיוחד, של ״דברים מוזרים״ מגיעה אל השיא שלה בכרך 2. הפעם מדובר על שני פרקים בלבד אך הם באורך כולל של כמעט ארבע שעות.
סקירות קודמות:
דברים מוזרים עונה 4 כרך 1
דברים מוזרים עונה 3
דברים מוזרים עונה 2
תקציר העלילה – דברים מוזרים – עונה 4 – כרך 2
העלילה של כרך 2 מתרחשת בשלושה מוקדים עיקריים. כמובן בעיירת הוקינס, שם ננסי, רובין, סטיב, דסטין, אדי, מקס, לוקאס ואריקה בונים תוכנית ארבע-שלבית להילחם בוקנה. הם הבינו שבכל רצח של וקנה נפתח פתח בין העולם ההפוך והעולם האמיתי, לאחר שוקנה ישלים את הרצח הרביעי שלו, המעבר בין שני העולמות יפתח סופית והוא יוכל לפלוש אל העולם האמיתי.
מקס מספרת שהיא עדיין מרגישה אותו עוקב אחריה, ואם היא תפסיק לשמוע את קייט בוש, היא תצליח לגרום לוקנה לרדוף אחריה שוב ובכך לספק פיתיון. רובין, ננסי וסטיב בזמן הזה יחדרו אל ביתו של וקנה בעולם ההפוך ובזמן שהוא יהיה עסוק עם מקס, ישרפו אותו. דסטין ואדי מופקדים על להסיח את דעתם של העטלפים הקטלנים בעולם ההפוך, בכדי לאפשר לננסי, סטיב ורובין להגיע אל ביתו של וקנה.
אם כל זה לא מספיק, אז בינתיים ג׳ייסון הפסיכי וחבריו עדיין מחפשים אחר אדי וחברי מועדון ה-D&D, הלפייר, אותם הם מאשימים בסגידה לשטן ובכל הצרות של הוקינס.
בינתיים החבורה של מייק, וויל, ג׳ונתן וחברם המסטול מקליפורניה מנסים למצוא את אילבן במדבר. אילבן עסוקה במאבק מוחות מול דוקטור ברנר, הידוע בכינוי ״פאפא״ (שזהו גם שם הפרק השמיני). ברנר רוצה שאילבן תשלים את תהליך החזרת הכוחות שלה, אבל אילבן מתחילה להבין שחבריה, עיירת הוקינס ואולי העולם כולו, לא ישרדו את היום, אם היא לא תצא להילחם בוקנה מיד. לא רק חבריה של אילבן מחפשים אותה, אלא גם סאליבן וצבא ארה״ב, שמאמינים שאילבן היא זו שאחראית למצב בהוקינס.
נקודת ההתרחשות השלישית היא בברית המועצות, שם ג׳ויס ומורי מצליחים להבריח את הופר מהכלא יחד עם דימיטרי ויורי. שיחת טלפון מארה״ב מבהירה להם שהוקינס בסכנה ממשית והם חייבים למצוא דרך לעזור באופן מיידי.
השורה התחתונה
שני פרקי הסיום, ובמיוחד הפרק האחרון, בן השעתיים וחצי, סובלים מחוסר עריכה משווע. עם כל הבנייה הארוכה של העונה, כשזה מגיע לעימות הסופי והמיוחל בין וקנה לאילבן וחבריה, מצאתי את התוצאה מאכזבת.
אז נכון, אני כבר קהל שבוי של חבורת הנערים החנונים החביבה, שסביבה בנויה הסדרה, וכנראה שהייתי צופה גם בעוד עשר עונות שלה, ועדיין את הכרך השני של העונה הרביעית של ״דברים מוזרים״ מצאתי מתיש ולא מספק.
דעה: פרק 8 – אבא
הפרק הזה נקרא על שם ד״ר ברנר, המנהל של המעבדה/בית החולים/בית הכלא של הילדים בעלי היכולות. האיש שגילה את הנרי/מספר 1/וקנה וכמובן את אילבן. זו דמות מיסתורית משהו, דיי ברור שהוא נבל, אבל לא באמת ברור מה מניע אותו. הוא כל הזמן אומר שמה שהוא עושה הוא לטובת אילבן, למרות השיטות הנבזיות בהן הוא פועל. דווקא בפרק 9, יש מונולוג של וקנה על ד״ר ברנר, שעוזר להבין את הדמות. וקנה אומר שם שברנר הוא אדם רגיל ובינוני ולכן הוא היה אובססיבי למצוא אנשים עם כוחות, בשביל דרכם להאדיר את עצמו.
בפרק הזה אילבן חוקרת את הרציונאל מאחורי מעשיו של ברנר ויחסיו המעוותים עם כל הילדים, שלטענתו הוא אהב. בסיום הפרק תהיה לה הזדמנות לקבל את מעשיו ולסלוח לו.
הפרק מותח עם קצב דיי טוב, ביחס לאורך והוא מהווה גשר בין הכרך הראשון לפרק הסיום.
דעה פרק 9 – שק קמח
בפינה הימנית, האיש שהפך בעל כורחו את העולם ההפוך לביתו, הוא ניזון מהפחד והטראומה של קורבנותיו, חובב הסיוטים, הנרי/1/וקנה!
בפינה השמאלית, תנו לה ברעש הלבן של הטרניזסטורים, הנערה שיכולה להגיע לכל מקום בעזרת אמבטיית מלח, נציגת האור, הטוב והאהבה, אילבן!
אם כך, הגענו לרגע האמת, הפרק שבו הקרב המצופה סופסוף קורה. הציפייה הייתה שבפרק הזה שלושת חבורות הגיבורים יגיעו לקרב האחרון בהוקינס, אבל במקום זאת נגמר להם הזמן וגם החבורה של אילבן מצד אחד והופר וג׳ויס מהצד השני מבינים שאין להם אפשרות להגיע להוקינס והם צריכים לעזור מרחוק. אז אילבן עוברת אל העולם ההפוך, בעזרת כמו שהזכרתי אמבטיית מלח ורעש לבן של טרניזסטורים (כמו שהיה בעונה הראשונה) ואילו הופר וג׳ויס, שמגלים יצורים נוספים של העולם ההפוך שמוחזקים במרתפי הכלא הרוסים, מבינים שכל היצורים הללו מקושרים למוח הכוורת ולכן בוחרים להילחם בהם על מנת להחליש את וקנה ולתת לאחרים סיכוי.
זהו פרק יוצא דופן באורך של שעתיים וחצי! אם התלוננתי על חוסר בעריכה ופרקים ארוכים בכרך 1 של העונה, כאן זה הופך להיות קצת על הגבול הביזארי. היה ניתן לחלק את הפרק בקלות ל-3 פרקים, אבל חמור מכך הוא עניין המריחה. גם האקספוזיציה של הפרק עד למאבק מול וקנה מרגישה ארוכה, אבל ללא ספק הנקודה הכי מרוחה כאן היא האפילוג. אחד מהאפילוגים הידועים לשמצה היה בסרט השלישי והאחרון של שר הטבעות, ״שיבת המלך״. היה נדמה שזה לא נגמר עם אינסוף פרידות וחיבוקים. לדעתי האפילוג בפרק הזה אפילו מעפיל על ״שיבת המלך״, זה פשוט סירב להיגמר מבחינתי.
למרות התחושה הזו של האיטיות בפתיחה והסיום, הבעיה המרכזית של הפרק היא, המרכז שלו. המאבק מול וקנה היה דיי מתיש ועם כל הבניה הארוכה הזו, הקרב ממש לא היה מספק והיה מאכזב מבחנתי. בכל המאבק הזה בין אילבין לוקנה, הנקודה החזקה היחידה הייתה המונולוג של וקנה אודות ד״ר ברנר, שהזכרתי כבר.
שני הסיקוונים האייקונים בפרק
היו שני סיקוונסים מעולים בפרק הסיום, שלגמרי ישארו איתי.
הראשון היה המונולוג של מקס בנוגע לתחושות שלה לגבי אחיה החורג, בילי. כמו בכרך הראשון גם כאן, Sadie Sink, שמגלמת את מקס עושה עבודה פנטסטית. המונולוג חושף תחושות, שלא פעם אנחנו כבני אדם מרגישים, כעס, אפילו שנאה, אבל אנחנו מסתירים אותם ומרגישים אשמה על כך. זה דורש המון אומץ לדבר על נושאים כאלה ודמותה של מקס עשתה זאת בדרך מרגשת ואנושית.
הסיקוונס השני הוא הביצוע של אדי על גיטרה חשמלית ל-Master Of Puppets של מטאליקה. אדי עשה זאת על גג של קארוון בעולם ההפוך על מנת למשוך אליו את העטלפים של וקנה. כמו שדסטין אמר: ״Most Metal Ever״!. זה קטע שכל חובב מטאל, בהווה או בעבר, יקבל ממנו הנאה ברמה של שערות סומרות ועור ברווז.
שני כשלים חוזרים בתכני פנטזיה/מד״ב
עם כל הבעיות של הפרקים הארוכים והנמרחים, עבורי הבעיות הגדולות יותר של עונה 4 הן נפילה לשני מוטיבים חוזרים בסדרות פנטזיה/מדע בדיוני.
המוטיב הראשון הוא הגדלה מתמשכת של עוצמת הבעיה והסקאלה של הסיפור. למה אני מתכוון? בעונה הראשונה זה היה סיפור על חבורת ילדים בעיירה קטנה, שנלחמים במפלצת על מנת להציל את חברם שנחטף. זהו סיפור קטן, אינטימי ומרגש על חברות, התבגרות והתמודדות מול סכנה אל טבעית. בכל עונה הסקייל של הבעיות הלך וגדל וזה כבר סיפור ברמה של המדינה כולה, וגם ברית המועצות במשחק שם ומה רק לא. זהו צורך של יצרני פנטזיה בכל עונה להפוך את הסיפור לגדול יותר, ולרוב הוא מאבד מהקסם והמגע האישי. אני מזהה את המוטיב הזה גם ב״דברים מוזרים״ וגם כאן הוא פוגם בהנאה.
המוטיב השני ואולי הבעייתי יותר הוא הצורך להסביר ולקשור אירועים קודמים. כשצפיתי בעונה הראשונה, נהינתי לחלוטין מהסיפור על העולם ההפוך ומפלצות מעולם המבוכים ודרקונים. לא הייתה לי שום בעיה עם כך שיש דברים שלא הוסברו, כגון איך השער נפתח מלכתחילה, מה זה העולם הזה וכו. בעונה הרביעית, היוצרים מקשרים הכל לעברה של אילבן והסיפור של הנרי, בסגנון של ״זוכרים את מה שהיה בעונות הקודמות, אז בעצם זה הכל היה מההתחלה קשור לאירועים שאתם רואים כעת״.
זה אמור לנפח את החשיבות של האירועים עכשיו, כיוון שהם מספקים הסבר ופתרון לשאלות, שיכולות לעזור לצופה להבין את הדברים שהוא ראה עד כה באור שונה. בפועל זה כמעט תמיד, וגם הפעם, מרגיש מאולץ ומרגיש כמו המצאה ועיוות של העלילה כדי להתאים לנרטיב, שממש לא בטוח שהיוצרים חשבו אליו מן ההתחלה. ככל שפנטזיה מנסה להסביר יותר, במיוחד אם זו לא הייתה הכוונה מההתחלה, ככה היא מאבדת מהקסם שלה ומשאירה פחות מקום לצופה להשלים ולדמיין את הסיפור כרצונו. כאן אני רק מנחש, ולא יודע בביטחון, שהכותבים לא חשבו על הסיפור המלא של ״דברים מוזרים״ כבר מהעונה הראשונה וזה בהחלט מרגיש כך.
סיכום
הכרך השני של העונה הרביעית של ״דברים מוזרים״ מורכב משני פרקים בלבד. אך האורך הכולל של שני הפרקים הללו הוא כמעט 4 שעות. פרק הסיום באורך של שעתיים וחצי הוא תופעה ייחודית, שאני לא ממש מצליח לראות את ההצדקה אליה. לא רק שלא ברור לי מדוע לא חילקו את זה לכמה פרקים, האורך מתבטא בהמון מריחות, בעיקר בפתיחה והסיום של הפרק. הבעיה הגדולה יותר של פרק הסיום הינה ההתרחשות המרכזית, שעד שהיא סופסוף קורת, היא פשוט לא מספיק מעניינת ולא מצדיקה את הבנייה הארוכה במשך עונה שלמה.
אז כן, עדיין נהינתי מאוד לראות את כל הדמויות שלמדתי לאהוב, הוויזואלית המיוחדת, ההומור המשעשע והעלילה המעט מטופשת אך חביבה, אבל בסוף הפרק התשיעי נשארתי הפעם עם אכזבה וחוסר סיפוק.
הציון שלי: 7/10
עוד לא הסוף
לאורך העונה הייתי תחת הרושם המוטעה, שמדובר בעונה האחרונה של הסדרה. אך רגע לפני עליית הכרך השני, היוצרים של ״דברים מוזרים״, האחים Duffer, אישרו שמתוכננת עונה חמישית (וכנראה אחרונה).