AVReviews

סדרת האקשן ואומנויות הלחימה ההיסטורית של רשת Cinemax, שמבוססת על כתביו של ברוס לי, חוזרת לעונה שנייה בסלקום TV. מצאתי את העונה הראשונה של הסדרה מצוינת, סיפור נהדר, דמויות שכתובות כמו שצריך, שחזור תקופתי טוב וכמובן אקשן מהיר וברוטלי, שמצולם ברמה הגבוהה ביותר.

הנה מה שקורה בעונה השנייה:

דמותו של אה סאהם

אה סאהם, מרגיש זעם פנימי בעקבות כך שאחותו, מאי לינג, שבעונה הראשונה הוא הגיע לארה”ב להצילה, הורתה להרוג אותו בסיום הטורניר, בפרק הסיום של העונה הראשונה. כעת שניהם מוצאים את עצמם בשני הצדדים של השלום המתוח בין הטונגים (כנופיות) הגדולות של צ’יינה טאון. אה סאהם, מנסה לפרוק את זעמו בקרבות תמורת כסף, שם הוא נלחם מול לוחמים שאינם ברמתו. לאורך העונה כולה, המאבק בין אה סאהם ואחותו, שמתואר גם בפוסטר של העונה, הוא כביכול נושא מרכזי. אני חייב לומר שהמאבק הזה, היה אחד הדברים הפחות מעניינים בעונה, ולרוב הרגיש כמו ריב אחים טיפשי ומיותר. ההתמקדות של אה סאהם במאבק הזה, מובילה אותו ליזום מהלכים, שמסכנים אנשים רבים. נראה שהוא פועל לא מהראש אלא מהבטן, והתקשיתי להבין את הצעדים שלו לאורך העונה כולה.

דמויות המשנה

בניגוד לדמותו של אה סאהם, שמרגישה פחות עמוקה בעונה הזאת, רוב הדמויות האחרות כן מתפתחות בצורה מעניינת. אה-טוי היא אולי הדמות המעניינת ביותר העונה, לאחר שהיא נחשפה כנוקמת בלבנים בעונה הראשונה, גם העונה היא ממשיכה להילחם לצדו של אה סאהם והעוזרת שלה. במהלך העונה, אה טוי פוגשת בנלי דוונפורט, שמקדישה את זמנה ואת ירושתה מבעלה, להקמת חווה בה היא מצילה מהגרות סיניות מבתי הבושת ונותנת להם שם פרנסה והזדמנות לחיים טובים יותר. למעשה נלי ואה טוי, מנסות לעשות את אותו הדבר, רק בדרכים מאוד שונות. הקשר בין שתי הדמויות האלה מספקת נקודת מבט מעניינת על מעמד האישה וכיצד נשים בוחרות לפעול למען נשים אחרות.

גם בדמותו של צ’או, אנחנו זוכים לראות צדדים חדשים. מסתבר שיש לו בת מפרוצה לבנה, בנוסף הוא מסתבך עם הטונג האכזרי, פונג האי (שמשתפים פעולה עם הטונג, לונג זי – בראשותה של מיי לינג). צ’או שהצליח במשך שנים להיות מחוץ למאבקים וכביכול להיות בסדר עם כולם, נאלץ העונה לעשות החלטות קשות וחייו נמצאים בסכנה יותר מתמיד. הבחירות של צ’או כוללות פגיעה באנשים אכזריים, אך גם באנשים חפים מפשע.

ג’ון הצעיר, מתוסכל מהשלום השורר בין ההופ וואי והלונג זי, הוא מרגיש שההופ וואי מתקפלים בפני היריבים שלהם במקום להילחם. המהלכים של אה סאהם, דוחפים את ג’ון הצעיר לכיוון של מרד באביו, מנהיג ההופ וואי. ג’ון הצעיר נגרר מעט העונה ונותן לזעם שלו להנחות אותו, לעומת השקט והראייה השקולה של אביו. שתי הגישות נמצאות בדרך להתנגשות.

פנולופי בלייק, אשתו של ראש העיר, יורשת את המפעל של אביה והיא נחושה להצליח בניהולו על מנת להגיע לראשונה לעצמאות כלכלית ולא להיות תלויה בבעלה, אותו היא מתעבת. על מנת להצליח לעמוד בחוזה של מפעלה מול העירייה, פני משתמשת בפועלים סיניים, מה שכמובן מכעיס את האיריים, בראשות דילן לירי הקשוח. פני עושה כל ביכולתה להצליח על חמתו של בעלה. היא משכנעת את אה סאהם לספק לה שירותי שמירה, על מנת למנוע את ההתנכלויות האלימות של האירים. דמותה של פני, מייצגת את הנשים החזקות והיזמיות ואת הקשיים הרבים שעמדו בפני נשים אלה.

דילן לירי שהזכרתי בפסקה הקודמת, ממשיך את מאבקו בסינים, שגנבו את העבודות מהאירים לפי דבריו. הוא מתחיל את העונה בתור מנהיג טרוריסט, אך עם התקדמות העונה, אנחנו זוכים לראות גם צדדים יותר רכים שלו, והרעיון של מאבק במגרש המשחקים הפוליטי, הופך להיות יותר ויותר קוסם עבורו.

ביל אוהרה, מפקד מחוז צ’יינה טאון, ממשיך להסתבך גם בעונה זו. הוא נהייה, בלית ברירה, גובה החובות של הפונג האי (בראשות זינג), תפקיד שהוצג כמשפיל במיוחד בעונה הקודמת. התפקיד מאפשר לו לפנק את משפחתו בסטייקים ואת אשתו בתכשיטים. היחסים בינו ואשתו מתחזקים ונראה שהוא חוזר לעצמו, ביחס לדמות השיכור המכור להימורים שהוא היה. אך כשהוא מנסה לסיים את תפקידו אצל זינג, העניינים מסתבכים במהרה.

לי, דמות השוטר בעל חוש הצדק המפותח, ממשיך להיות דון קישוט ולנסות להילחם בשחיתות המשטרתית. התמימות שלו תעמוד במבחנים קשים העונה. בנוסף הוא גם נאבק בהתמכרות חדשה.

כפי שאתם רואים, הסדרה עמוסה בדמויות מרתקות, ולא אוכל לתאר את כולן. אסיים בשתי דמויות חדשות. סופי, היא אחותה של פני. היא מפונקת והרפתקנית, היא לא עבדה מעולם ובטוחה שהיא מבינה את החיים יותר טוב מכולם. בעוד פני מנסה בכל כוחותיה להציל את העסק של אביהם למען שתיהן, סופי מטיילת לה בעיר ומפלרטטת עם גברים מפוקפקים. סופי היא דמות טראגית, היא גורמת לנזקים קשים מאוד, בגלל גישתה הפזיזה והלא רצינית, ולי אישית היה כואב לראות אותה.

הונג הוא לוחם סיני חדש שמגיע ומגויס להופ וואי, בדיוק כמו אה סאהם בעונה הראשונה. אם סופי היא דמות טראגית, הונג הוא האתנחתא הקומית, הוא לוחם אדיר, חובב אוכל ובגדים והוא חסר פחד לחלוטין, ובעקבות כך הוא מתחבב מיד על ג’ון הצעיר ואה סאהם והופך להיות לעוזר שלהם.

סיפורה של אומה

קל מאוד לזלזל בסדרה ולהתייחס אליה בתור אקשן אלים בלי שום תוכן, אבל זה יהיה לא הוגן ורחוק מהמציאות. ההגירה הסינית והגזענות הרבה שממנה הם סבלו, הסגירה שלהם באזורים והניצול שלהם ככוח עבודה זול. כאשר הגזענות הקשה ביותר היא מטעם המהגרים האירים, שלפני הסינים הם היו כוח העבודה הזול. הסיפור הזה הוא סיפורה של אמריקה ואולי של כל מדינת הגירה באשר היא, כולל ישראל. בעוד המהגרים נלחמים על פיסת לחם ורוצים להגשים את חלום התעסוקה, הפוליטיקאים ובעלי המפעלים, יושבים להם בבארים היוקרתיים שלהם ודנים במדיניות ההגירה על כוס משקה. המשטרה והעיתונאות, תקועים בין כולם ומהווים את שכבת הביניים, שמנסה למצוא את דרכה לשרוד בכל הבלגן הזה.

אבל רגע, מה עם האקשן?

התחלתי את הסקירה במילים “סדרת האקשן” ועד כה לא דיברתי מילה על האקשן. גם בעונה השנייה האקשן מהוקצע ומצולם נהדר, אבל אני הרגשתי שהסדרה מנסה להיות יותר בוגרת ולהעביר מסר וסיפור בוגרים יותר, והאקשן תופס מקום משני יותר. רגע השיא מבחינת האקשן הוא ללא ספק בפרק 9, המהגרים האירים מחליטים לקחת את החוק לידיים ונכנסים לצ’יינה טאון. סצנות הקרב בפרק הן מהברוטליות, האלימות והקשוחות שיצא לי לראות בשנים האחרונות. גם בפרק האחרון ישנה סצנת אקשן, שחיכינו שתי עונות בשבילה, אבל אני מעדיף שלא לספלייר במה מדובר.

הפרק המיוחד של העונה

בעונה הראשונה, הפרק “הדם והחרא” היה פרק שונה מכל הפרקים והיה מחווה למערבונים. לטעמי זה היה אחד מרגעי השיא של העונה הראשונה. בעונה השנייה זהו הפרק השישי, “לבחור עם פטיש כל דבר נראה כמו מסמר”. בפרק הזה אה סאהם מגיע לטורניר מיוחד בגבול מקסיקו, מול הלוחמים הטובים במדינה. רק שהפעם מדובר בפרק החלש ביותר בעונה, מלא בקלישאות מסרטים של טורנירים של אומניות לחימה ועלילה צפויה ומאכזבת.

סיכום

גם בעונתה השנייה, “לוחם”, היא סדרה מהנה ועמוקה. האקשן נהדר, הצילום מהוקצע וגם המשחק טוב מאוד. אומנם אין את גורם ההפתעה של העונה הראשונה, והקו של מלחמת האחים בין אה סאהם ומאי לינג, שגורר את כל צ’יינה טאון לכאוס, פשוט לא מספיק מעניין, מצד שני, אהבתי את התפתחות כל שאר הדמויות ואת כך שהעונה השנייה יותר מכוונת עלילה.
הציון שלי: 8/10 (כמו העונה הראשונה).