AVReviews

הסדרה “קוברה קאי”, ממשיכה את הסיפור של “קרטה קיד”, הסרט האייקוני מ-1984. זו אחת הסדרות המדוברות ביותר בתקופה האחרונה. כך שהחלטתי גם אני לבדוק על מה כל הטירוף והשיגעון הזה. שתי העונות זמינות בנטפליקס.

תקציר העלילה

“קוברה קאי”, מחזירה אותנו לדמויות הראשיות של “קרטה קיד”, ומראה לנו מה קרה איתן 34 שנים אחרי. הגיבור הראשי של קרטה קיד הוא כמובן דניאל לארוסו (ראלף מאצ’ו). דניאל הצליח מאוד בחייו, הוא בעלים של סוכנות רכב, נשוי באושר ואב לשני ילדים, סם ואנתוני. הקרטה עדיין חלק מחייו, הוא משתמש בו בפרסומות עבור הסוכנות שלו, ובכל קנייה של רכב בסוכנות לארוסו, הלקוחות מקבלים עץ בונזאי.

הצד השני הוא הדמות השלילית מ”קרטה קיד”, הבריון, ג’וני לורנס, שנלחם בגמר הטורניר מול דניאל. ג’וני הוא אלכוהוליסט, שעובד בכל מיני עבודות מזדמנות, חי לבד ודיי ההגדרה של לוזר.
כשג’וני מחליט להחיות מחדש את דוג’ו הקרטה שהוא למד בו, “קוברה קאי”, דרכיהם של ג’וני ודניאל מצטלבות. הרגשות של פעם צצות שוב, והיריבות ביניהם ממשיכה 30 שנה אחרי.

אז אם הייתי מנסה לנחש איזה תחושה התקציר הזה מעלה בכם, הייתי מהמר על “פתטיות”. ואכן פתטיות היא אחת המוטיבים המרכזיים של הסדרה יחד עם הנוסטלגיה. למעשה הנוסטלגיה היא זו שמובילה לפתטיות. גם דניאל וגם ג’וני, עדיין חיים את כל הרגעים שלהם מהתיכון, מה שהם עברו עיצב אותם, אבל במובן מסוים הם עדיין תקועים שם.

קל לי לראות מה הפך את הסדרה ללהיט, וזה קודם כל הכיפיות וההומור. הדמויות לא סתם פתטיות, אלא פתטיות באופן חמוד. כל אחד מהם חיי חיים כל כך שונים ובכל פעם שהם נפגשים, הם כאילו שוכחים את כל מה שהם עברו וחוזרים להיות אותם תלמידי התיכון. פה ושם הם מצליחים להראות יותר בגרות, אבל רואים שזה בא להם מאוד בקושי. אם נהיה כנים, מי מאיתנו לא מכיר את זה? בכל מפגש עם חברים מהתיכון או מהצבא, האם נושאי השיחה הם לא תמיד אותם הנושאים? האם לא תמיד מעלים שוב ושוב את אותן החוויות המשותפות, כאילו שזה היה שבוע שעבר ולא לפני 20, או 30 שנה?

לפי הסדרה, דניאל וג’וני לא נפגשו במשך כל השנים האלה, ואילו בתקופה הקצרה של שתי העונות הם נתקלים אחד בשני בכל פינה. התלמיד הבכיר של ג’וני, מבקש לצאת עם בתו של דניאל, שהייתה מעורבת בתאונת דרכים עם החברות שלה, בה הן פגעו ברכבו של ג’וני. ג’וני ובנו לא שומרים על קשר, אך כשבנו מתחיל לעבוד דווקא אצל דניאל ואז אפילו מתחיל ללמוד קרטה אצלו, הכול הופך להיות אישי.

יחד עם כל הדרמה בין דניאל לג’וני, יש את הדור החדש של תלמידי התיכון שמתחילים ללמוד קרטה. כאן יש את דרמת התיכון הרגילה והעדכנית. המקובלים, החנונים, מפגני הכוח, המתיחות וההתעללות, שהיו כמובן גם בזמנם של דניאל וג’וני. מה קורה כשחנונים לומדים קרטה ופתאום מחזירים מלחמה? האם דרך האגרוף של “קוברה קאי” מעניקה להם ביטחון? או שאולי הופכת אותם לאלימים לא פחות מאלה שהתנכלו להם מקודם?

המוטיב הנוסף שהסדרה משתעשעת איתו הוא הרעיון של מי הוא הטוב, ומי הרע. בעוד הצדדים הללו מאוד ברורים בסרט, כאן בסדרה, ג’וני מקבל את ההזדמנות להשמיע את הצד שלו בסיפור וזה כן מעלה קצת שאלות. הקוברה קאי החדש של ג’וני נראה במבט ראשון כמו ההמשך הישיר של המנטליות האלימה וההרסנית של הדוג’ו המקורי. אך עמוק בפנים (מאוד עמוק), לג’וני כן יש כבוד והוא מנסה למצוא את הדרך לשלב זאת במה שהוא מעביר בשיעורים. הזכרתי כבר את המהפך של החנונים שלומדים בקוברה קאי, דרך אגב עצם העובדה שהתלמידים של הדוג’ו הזה הם חנונים, זה הפוך על הפוך משעשע. בכל מקרה, החנונים הופכים להיות קשוחים וחלקם הופכים לאכזריים. מה שמעורר מחשבה על מה מסתתר בתוך אותם הילדים הביישנים והפחדניים, שלרוב נתפסים כ”ילדים טובים”.

מי שיצפה ב”קרטה קיד” היום, כנראה שלא יצליח להבין על מה כל המהומה, אבל מדובר באמת בסרט אייקוני והסדרה פונה לאנשים שזוכרים את הסרט ככזה. יש המון פריימים מהסרט המקורי, שמשובצים במהלך הפרקים יחד עם מספר התבדחויות מקסימות על הסרט. כשמיגל, תלמידו הבכיר של ג’וני מתבקש לשטוף את החלון בדוג’ו, הוא שואל את ג’וני אם הוא רוצה שהוא יעשה את זה בצורה מסוימת. התשובה של ג’וני היא שלא איכפת לו, רק שיהיה נקי. זאת כמובן התבדחות על הדרך בה מר מיאגי לימד את דניאל לנגב את המכוניות, ה”Wax on, Wax Off” המפורסם.

העונה השנייה, מחזירה לסדרה דמות מרכזית נוספת מהסרט המקורי, מחשש שזה ייתפס כספויילר, לא אחשוף את זהותה. כן אומר שבעוד, את דניאל וג’וני הגדרתי כ”פתטיים חמודים”, הדמות שמצטרפת לעונה השנייה היא פשוט פתטית. מבחנתי החזרה של הדמות הזאת וכל סיפור המסגרת שלה, פוגם מאוד בהנאה מהסדרה בעונתה השנייה ולוקח אותה לכיוונים מרגיזים. לפחות בשביל לאזן, ישנה דמות חדשה של עוזר בחנות כולבו, שמחליט שהגיע זמנו ללמוד קרטה והוא מצטרף לשיעורים יחד עם בני הנוער. זוהי דמות שמוסיפה המון הומור וכמובן, גם את המילה הנפוצה ביותר בכתבה הזו, ניחשתם נכון, פתטיות.

דניאל מקים לחיים את הדוג’ו של מיסטר מיאגי והיריבות בין שני מכוני הקרטה היא הנושא המרכזי של העונה השנייה. כפי שציינתי ישנה ירידה חדה ברמת ההנאה בעונה השנייה, אבל כן יש בה מספר רגעי קסם. הפרק בו דניאל ואשתו יוצאים לדייט רומנטי במסעדה והשולחן הפנוי היחיד הוא דווקא ליד ג’וני ובת הזוג שלו, היה זהב טלוויזיוני.

הפרק החותם את העונה השנייה, מפתיע מאוד ברמת האלימות הרבה שלו וממש מרגיש כמו פרק של אנטי-תזה וביקורת על עולם אומניות הלחימה. במקום הכבוד והמשמעת, שעולם זה מבטיח ללמד את חניכיו, אנחנו זוכים לפרץ אלימות קיצונית, כאילו שיוצר הסדרה שם סימן שאלה ענקי על הנחיצות וההתאמה של עולם לימוד אומנויות הלחימה לנוער המודרני. הנוער המודרני מוצג כפורץ גבולות, חסר כבוד למוסדות, מבוגרים ומערכת החינוך. הקרטה מוצג כנותן כלי נשק בידי הנוער, שלא מרגישים שום רסן מלהשתמש בו.

שתי העונות בנויות מ-10 פרקים בני כחצי שעה כל אחד. הזרימה והעריכה של הסדרה מעולים, אבל גם בהם יש ירידה בעונה השנייה.
רמת המשחק מפתיעה לטובה, דווקא בזכות הגמלוניות שלה. ג’וני ודניאל כל הזמן נראים נבוכים כמו בני נוער, שתקועים בגוף של מבוגרים ונאלצים לחיות חיים של מבוגרים, וזה לגמרי מבטא את מה שהם. נקודת החולשה מבחינת המשחק לדעתי, הייתה דמותו של רובי, בנו של ג’וני. המשחק של טאנר בוקנן, שמגלם את רובי, היה לא משכנע, בסגנון של אופרת סבון, והרגיש כאילו הוא משחק בסדרה אחרת מכל שאר הקאסט.

לסיכום, “קוברה קאי”, נראית במבט ראשון כסדרה קלילה, שבנויה כולה על נוסטלגיה לשנות ה-80. יש בה הומור משעשע ובהרבה רגעים היא אכן אינה לוקחת את עצמה ברצינות מידי. אך מתחת לפני השטח יש כאן מימוש רעיונות מעניינים ושאלות שיוצר הסדרה מעלה בדבר חשיבות האירועים, שאנו עוברים בתיכון על בניית האופי שלנו, גם עשורים אחרי. שאלות נוספות שעולות בסדרה הן, האם אותם ילדים שאנחנו מגדירים כטובים, פשוט מסתירים את האופי האמיתי שלהם מאחורי פחד וביישנות? האם אומנות לחימה מספקת לנערים ביטחון ויכולת להגן על עצמם? או שהיא כלי נשק שמסוכן להפקיד אותו בידיהם?
זה שהסדרה נוגעת בכל הנקודות הללו, ועדיין שומרת על כיפיות וקלילות היא הישג מרשים לטעמי. כך שלמרות הירידה בעונה השנייה, נהניתי מאוד מהסדרה ולכן..
הציון שלי: 7.5/10 לעונה הראשונה, 6.5/10 לעונה השנייה.
מחכה כבר לעונה השלישית.