באיחור קל, השבוע צפיתי סופסוף ב״תור אהבה ורעם״, סרט המארוול החדש, השייך לשלב הרביעי של ה-MCU. האם הפעם מדובר בסרט מוצלח?
תקציר העלילה – תור אהבה ורעם
תור (כריס המסוורת) עבר תראומה לא קטנה, הוא וג׳יין נפרדו, והמאבק מול תאנוס השאיר בו צלקות והרבה משקל עודף. בתחילת הסרט תור מחפש את עצמו, הוא חוזר לכושר ועושה מדיטציה על מנת למצוא את השלווה הפנימית שלו. כעיסוק צד, הוא משמש ככוח סיוע לחבורת ההרפתקנים הכי מופרעה ביקום, ״שומרי הגלקסיה״ כמובן.
במקום אחר בגלקסיה, בזמן שתור משתעשע עם השומרים, גור (כריסטיאן בייל), מאמין הדוק באל איזוטרי כלשהו, מאבד את בתו היחידה. לאחר שהוא מבין שלאל שלו לא איכפת כלל מהאובדן שלו, הוא מתככחש אליו ונוקם באל בעזרת נשק רב עוצמה, חרב שהורגת אלים. גור לא מסתפק בנקמה באל שלו ויוצא למסע להשמיד את האלים כולם.
כשגור מגיע אל ניו-אסגרד (אשר בכדור הארץ), תור מגיע לעזור לוואלקירי (טסה תומפסון) ומגלה שם, שמישהי בתחפושת של תור הצליחה להשתמש במולניר, הפטיש האגדי שלו. מתברר שזו לא אחרת מאשר ג׳יין פוסטר (נטלי פורמן), האקסית המיתולוגית שלו. שלושתם מצליחים להבריח את גור, אך לא לפני שמפלצות הצל שלו חוטפות את ילדי העיירה.
כעת תור, ג׳יין, וואלקירי, קורג ושני עזים ענקיים יוצאים למסע קוסמי להחזיר את הילדים החטופים ולעצור את גור, רוצח האלים.
השורה התחתונה
״תור אהבה ורעם״ הוא בקלות הסרט הטוב ביותר של השלב הרביעי ב-MCU. זהו סרט שלא עוצר לשנייה, הוא פצצה של אנרגיה מבדרת, רמת המשחק היא מצוינת, האקשן והוויזואליות מרהיבים וכל זה משולב עם דמות נבל עוצמתית ומפחידה, שכוללת תצוגת משחק מצמררת של כריסטיאן בייל.
אז אם ישבתם על הגדר בנוגע להאם ללכת לראות את הסרט בקולנוע, אחרי שהרגשתם חשש כמוני אחרי הסרטים האחרונים, ״תור אהבה ורעם״ היה הנאה צרופה עבורי ואני ממליץ בחום לראות אותו על המסך הגדול הקרוב אל ביתכם.
עריכה
שיעור קל בהיסטוריה, ״תור אהבה ורעם״ הוא הסרט הרביעי בסאגה של תור. הסרט הראשון היה חביב, בעוד הסרט השני, "העולם האפל״, נחשב לאחד החלשים ביותר של ה-MCU. בסרט השלישי ״ראגנורק״, טאיקה וואיטיטי תפס פיקוד על הבימוי והסרט היה בקלות הסרט המוצלח ביותר של תור עד כה.
טאיקה ממשיך במלאכת הבימוי גם הפעם ו-״תור אהבה ורעם״ הוא המשך ישיר של ״ראגנורק״. הרוח הקצבית והמבדרת של ראגנורק לא רק חוזרת כאן, אלא לגמרי עולה ברמה. הסרט הזה לא נח לשנייה, יש כאן מעבר של הדמויות ממקום למקום, אך הסרט לרגע לא הרגיש קופצני, למרות שהמקומות שונים מאוד האחד מהשני. הדיאלוגים סופר מהירים והעריכה הדוקה להפליא, כל פריים משרת את המטרה הכללית ואינו נמצא שם סתם.
וויזואליות ואקשן
הצבעוניות והגיוון של הסרט הם פנטסטיים, החל בכוכב בו תור עוזר לשומרי הגלקסיה, ממשיך לניו-אסגרד, עד לעיר האלים המרהיבה וכלה בכוכב הצללים האפרורי, הוויזואליות לא מפסיקה להרשים.
קטעי האקשן הם מהירים וסוחפים, עם בימוי אקשן נהדר, הרבה שוטים של הילוך איטי ופריימים אייקוניים של תור קופץ באוויר בזמן שהוא מזמן ברקים.
הפסקול שמלווה את הסרט, מושטט המון על המוזיקה של Guns N' Roses. הכייפיות והאנרגטיות של המוזיקה הזו יושבים בול על הסרט.
הומור כחוט מקשר
אחת הסיבות שהופכות את ״תור אהבה ורעם״ לסרט כל כך מהנה, מעבר לאקשן והוויזואליות, זהו ההומור. הסרט הזה הוא הסרט המצחיק והמבדר ביותר של ה-MCU מאז ״שומרי הגלקסיה״ הראשון. צפיתי בסרט עם בני, בן הכמעט 10, ושנינו פרצנו בצחוק לא פעם. ההומור לא רק מוצלח וקצבי, אלא הוא ממש הכוכב הראשי בסרט, שמלווה ומחבר את כל חלקיו יחד. האווירה הקלילה והמבדרת נשמרת ב-90% מהסרט והופוכת אותו למהנה ומשעשע במיוחד.
טאייקה וואיטיטי, הוא לא רק במאי קומדיה נהדר, הוא גם מדובב את קורג, כנראה אחת הדמויות המצחיקות ביותר של ה-MCU, ובכך אחראי על לא מעט מההומר באופן ישיר יותר.
דמות נוספת שמפתיעה כאן בהופעה מלאה בהומור היא דמותו של זאוס, מלך האלים, שמגולם על ידי לא אחר מאשר, ראסל קרואו, עם מבטא יווני מוגזם והופעה משעשעת ביותר.
דמות הנבל של כריסטיאן בייל
אז אם כ-90% מהסרט הוא קומדיה קלילה, ועוד טיפה דרמה רומנטית בין תור וג׳יין, את שאר זמן המסך ממלא כריסטיאן בייל בתפקיד גור. בסרט שהוא כל כך קליל ומהנה דווקא דמותו של גור לגמרי לקוחה מסרטי האימה. בכל פעם שגור מופיע על המסך, האווירה הופכת להיות חשוכה יותר עד כדי מפחידה. סיקוונס החטיפה של הילדים מניו-אסגרד בידי מפלצות הצללים שחוטפות את הילדים בזמן שהם ישנים, הוא אימה קלאסית.
סיקוונס עוצמתי נוסף הוא כאשר גור מגיע לבקר את הילדים בכלוב שבו הוא מחזיק אותם ומפחיד אותם עד כהוגן.
כריסטיאן בייל עושה כאן תפקיד נבל מצמרר, שמצליח להחזיק את הצופה על קצה המושב ממש וכל זה מבלי המון זמן מסך.
כל הופעה של בייל לוקחת את הסרט כאילו לז׳אנר אחר לגמרי. זה שהמעברים לא הרגישו לי מנותקים ותלושים היא נקודת זכות נוספת לעבודת הבימוי של טאייקה.
בכל זאת, רגע של רצינות
אם בכל זאת לחפש רגע של מסר ורצינות ובכל הבידור וההנאה של ״תור אהבה ורעם״, אפשר להתייחס להצגתם של האלים כמנותקים לחלוטין מהמאמינים שלהם. האלים חיים בעולם של עושר ומסיבות, בזמן המאמינים שלהם סובלים ומתפלפלים לעזרה כלשהי.
בנוסף כשתור מבקש מזאוס והאלים עזרה נגד גור, התגובה שהוא זוכה לה, היא שגור הרג כמה אלים זוטרים וכל האלים הבכירים לא נמצאים בסכנה ממשית, אין להם סיבה להתערב. אימרה מעניינת נוספת של זאוס היא שכל אל אחראי למאמינים שלו ולהם בלבד. נראה לי שדיי קל להקביל את ההתרחשות הזו לאירגונים בסגנון האו״ם, שמטרתו לדאוג לכלל העולם, אך בפועל כל מדינה דואגת רק לעצמה והמעצמות לא מתרגשות מאסונות שמתרחשות במדינות ״זוטרות״.
סיכום
״תור אהבה ורעם״ הוא בקלות הסרט הטוב ביותר של השלב הרביעי ב-MCU. אחרי שהרגשתי תחושה של עייפות ב״דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף״, ואת ״נצחיים״ הגדרתי כסרט הגרוע ביותר של מארוול, ״תור אהבה ורעם״ החזיר לי את האמונה בפרויקט של קווין פייגי.
זהו סרט שלא עוצר לשנייה, הוא פצצה של אנרגיה מבדרת, רמת המשחק היא מצוינת, האקשן והוויזואליות מרהיבים וכל זה משולב עם דמות נבל עוצמתית ומפחידה, שכוללת תצוגת משחק מצמררת של כריסטיאן בייל.
אז אם ישבתם על הגדר בנוגע להאם ללכת לראות את הסרט בקולנוע, אחרי שהרגשתם חשש כמוני אחרי הסרטים האחרונים, ״תור אהבה ורעם״ היה הנאה צרופה עבורי ואני ממליץ בחום לראות אותו על המסך הגדול הקרוב אל ביתכם.
בנושא הציון שלי, עם כמה שהסרט מוצלח, קשה לי להגדיר אותו כיצירת מופת, לכן קשה לי לתת לו 9. מצד שני, 8.5 הרגיש לי לא מספק,לכן…
הציון שלי: 8.75/10
