AVReviews

כהכנה לצפייה בסרט תור החדש, שאני מקווה לצפות בו השבוע, השלמתי קצת פערים וצפיתי בסרט ״נצחיים״ מהשלב הרביעי של היקום הקולנועי של מארוול – MCU, הזמין לצפייה בשירות דיסני פלוס.

תקציר עלילה – נצחיים

״נצחיים״ מספר את סיפורם של חבורת גיבורי על, שהם למעשה בני אל מוות. הם הגיעו אל כדור הארץ, בתקופה הפרה-היסטורית, 5,000 לפנה״ס וליוו את האנושות לכל אורך ההיסטוריה. במשך כל התקופה הזו, הם נאלצו לראות את האנושות הורסת את עצמה ומבצעת מעשים אכזריים.

ה״נצחיים״ משרתים את רצונו של ״אשרם״, ייצור שמיימי (Celestial), שמדבר איתם דרך המנהיגה שלהם אג׳אק (סלמה הייק). אשרם מנחה את הנצחיים שלא להתערב בקונפליקטים של בני האדם, אלא אם כן מעורבות בקונפליקט ״סטיות״, מעיין מפלצות רצחניות שרק בהם מותר ל״נצחיים״ להילחם.

לאחר תקרית קשה בתקופת בבל, בה ה״נצחיים״ נאלצו לצפות במלחמה אכזרית ולהתמודד עם כך שהם יכלו לעצור זאת בקלות, אך נמנע מהם להתערב, פורצים חילוקי דיעות ביניהם והם נפרדים. במשך אלפי שנים הם חיים בקצוות שונים של כדור הארץ כאשר כל אחד מהם חיי חיים שונים בתכלית. מכיוון שכל הסטיות נהרגו, הנצחיים חיים להם חיים שקטים.

בחזרה להווה. סרסיי וספרייט, חיות ביחד בלונדון, הן יוצאות לבילוי בסיומו בזמן ההליכה הביתה, הן מותקפות בידי סטייה. משום מקום מופיע איקרוס, בן הזוג לשעבר של סרסיי ומציל את המצב. כעת כשהסטיות חזרו, על ה״נצחיים״ להתאגד שוב, להבין את האופי האמיתי של משימתם, ללמוד את האמת על תהליך ההיווצרות שלהם ולקבל החלטה גורלית שתשפיע על האנושות כולה.

השורה התחתונה

אחרי נקודת השיא של השלב השלישי של ה-MCU, שהביאה את סרטי גיבורי העל לגבהיים חדשים, היה סימן שאלה גדול בנוגע לכמה עוד מארוול יצליחו לייצר סרטים מפתיעים ואיכותיים. הירידה המסויימת הייתה צפוייה. אך ״נצחיים״ זו לא סתם ירידה, מדובר בכישלון מפואר, התרסקות מוחלטת והסרט החלש ביותר של ה-MCU מבחינתי.

כתיבה ועריכה

האקפוזיציה של הסרט כוללת קפיצות היסטוריות דרכן אנחנו רואים את ההגעה של הנצחיים לכדור הארץ, ושרשרת האירועים שגרמה להם להיפרד וללכת איש איש לדרכו (חלקם בזוגות). אנחנו למדים על הדמויות השונות והיכולות המיוחדות שלהן. חלק האקספוזיציה הרגיש לי נמרח, קופצני ולא מספק.

החלק המרכזי של הסרט הוא ההבנה של סרסיי, ספרייט ואיקרוס שהסטיות חזרו, מה ששולח אותם לאסוף מחדש את החבורה, גם השלב הזה קופצני ולא רציף. וכמובן שבסוף יש קרב גדול (לא אוסיף ספויילרים בנושא).

המבנה של הסרט, המאוד ארוך הזה, הוא סטנדרטי וכתיבת העלילה בנאלית, השילוב של כל מיני יישוות קוסמיות מרגיש מאולץ, לא החזיק אותי ובצורה הפשוטה ביותר, לא היה מעניין.

אם כתיבת העלילה ועולם ההתרחשות הוא בינוני, כתיבת הדמויות היא כבר ממש התרסקות. השימוש בשמות מהמיתולוגיות השונות, כאילו שהנצחיים הם האחראים להיווצרות המיתוסים, הוא סביר, אבל הדמויות עצמן ומה שהן בוחרות לעשות עם חייהן, ההתמודדות עם חיי הנצח שלהם, היו יכולים לכלול עומק כלשהו. במקום זאת הדמויות סטריאוטיפיות, פשטניות ולא מעלות שאלות או תהיות כלשהן. ישנה נקודה בה מתגלה המקור של הדמויות, זו נקודה בה ניתן היה לצקת עומק רב, אך גם נקודה זו מטופלת בצורה פשטנית, שלא עוררה בי שום רצון לחשוב.

עיצוב וויזואלי

זהו סרט של מארוול, אז כמובן שהביצוע של האפקטים הוא ברמה הגבוהה ביותר שיש. אז אומנם הביצוע הוא ברמה גבוהה, אבל איפה שיש לי בעיה קשה נוספת עם הסרט זה העיצוב הוויזואלי של האפקטים, כוחות העל, המפלצות (הסטיות) והקרבות. ביחס לסרטים אחרים של מארוול, העיצוב של כל אלה לוקה בחסר ולא פחות ממשמים. לו הסרט היה יוצא לפני 15 שנה, אולי הוא היה נחשב למקורי ומעוצב, אך אחרי שלושת שלבי MCU, שכללו עיצובים מרתקים, הפן הוויזואלי ב״נצחיים״ הוא ״אפור״ במקרה הטוב.

משחק וכריזמה

הקאסט כולל כמה שמות מרשימים, בראשן סלמה הייק ואנג׳לינה ג׳ולי, שמגלמות את אג׳אק ותנה בהתאמה. בכל פעם שהן הופיעו על המסך הרגשתי חוסר נוחות, הן נראות כבויות, כאילו לא באזור הנוחות שלהן, לא אמינות, על גבול המובכות. מדובר בשתי שחקניות ענק, שתמיד חיבבתי, אך משהו בחיבור הדמויות שלהן פשוט לא עובד.

שני שחקני ״משחקי הכס״ מופיעים כאן, ריצ׳ארד מאדן, שמגלם את איקרוס וקית הארינגטון (״ג׳ון סנואו״), שמגלם בן אנוש, שהוא החבר הנוכחי של סרסיי. עם תצוגת המשחק של ריצ׳ארד מאדן, היה לי קשה במיוחד, הוא כל הזמן כולל אותה הבעה סובלת על פניו, שלא שידרה אמינות כלל. הארינגטון הוא דמות משנה דיי שולית, וגם הוא לא הבריק כאן.

הדמות הראשית בסרט, היא כנראה דמותה של סרסיי, שמגולמת בידי גמה צ׳אן. הדמות שלה מאופקת ורגועה מאוד, אך ביחס לשאר הקאסט היא בהחלט בולטת לטובה.

יש עוד לא מעט דמויות משנה, חלקן טובות יותר, חלקן פחות. בסה״כ רמת המשחק מרגישה מאולצת, ורחוקה מאוד מהרמה שהורגלנו אליה בסרטי מארוול.

הדמות האחרונה שאציין מהווה גשר לחלק הבא בכתבה וזו דמותו של קינגו, המגולם בידי קומיל נאנג׳יאני. זהו ״נצחי״ נוסף, שבחר לבלות את זמנו בהודו, שם הוא הפך לכוכב סרטי בוליווד. כמו כל הנצחיים גם הוא לא מתבגר לעולם ולכן הוא הציג את עצמו כשושולת שלמה של שחקנים. לטעמי הדמות הזו היא נקודת האור של הסרט.

הומור

דמות של קינגו, מייצגת את הפן היחיד של סרטי מארוול, שכן עבד ב״נצחיים״ וזה פן ההומור. להומור יש חלק חשוב בסרטי ה-MCU, בחלקם יש יותר מהאחרים, אך בכל סרט יש שילוב כלשהו של הומור, שהופך את האווירה לקלילה יותר. קינגו והעוזר שלו, קארון, הם האחראים הכמעט בלעדיים להומור בסרט, ובחלק מהמקרים הם מצליחים אפילו לגרום לפרצי צחוק. אך גם כאן יש לי נקודת ביקורת, ההומור ב״נצחיים״ הוא לא פעם עדתי מאוד על חשבון התרבות ההודית. לי הייתה הרגשה שהומור כזה לא ממש ראוי לשלב בסרט של ה-MCU.

סיכום

אני מחשיב את עצמי כחובב גדול של סרטי ה-MCU, ראיתי רבים מהם בקולנוע ואהבתי את רובם. יחד עם זאת אין בי אהבה עיוורת לסרטים אלה, ולא אהבתי את כולם. את סרטי אנטמן למשל, מעולם לא סיימתי, את חלק מסרטי ספיידרמן לא ראיתי. אני מלא כבוד והערכה למה שסרטי ה-MCU עשו לסרטי הקומיקס, כשנקודת השיא היא ללא ספק שני סרטי הנוקמים שנעלו את שלב 3, ״מלחמת האינסוף״ ו״סוף המשחק״.

אחרי נקודת שיא כזו, צפוי מאוד שתגיע ירידה מסוימת, גם באיכות הסרטים וגם ברמת העיניין של הצופה. בסרט האחרון של ה-MCU, שצפיתי בו בקולנוע, ״דוקטור סטריינג’ בממדי הטירוף״, אכן זיהיתי אצלי תחושה של עייפות ואיבוד עניין.

בשלב הרביעי של ה-MCU, יש ניסיון להמציא מחדש, יש גיבורים חדשים וסיפורים חדשים. ״נצחיים״ הוא סיפור שונה לגמרי, שמתרחש במקביל לכל עלילת ה-MCU, אולי בעקבות כך הוא לא מרגיש שייך. זה סרט שונה מאוד, שמתקשה לעמוד מול המכונה המשומנת של סרטים אלה. הכתיבה, העריכה, הוויזואליות ורמת המשחק, פשוט לא באותה רמה.

לצערי, מצאתי את ״נצחיים״ סרט מייגע, איטי, לא מעניין, ונראה שגם צוות השחקנים הרגיש בו כך. אפילו שמות גדולים כמו סלמה הייק ואנג׳לינה ג׳ולי, לא מצליחים להרים את הרף והסרט נופל לבינוניות קשה לעיכול.
הציון שלי: 4/10.