AVReviews

סידרת גיבור העל הטורקית חוזרת לעונה שנייה (סקירה של העונה הראשונה). העונה השנייה מעט קצרה יותר, רק 8 פרקים. את העונה הראשונה מצאתי מהנה, כיפית ונוף מרענן בעולם סדרות גיבורי העל. האם העונה השנייה תצליח לשמר את הרעננות?

בסיום העונה הראשונה, פייסל מצליח להחזיר לחיים את רויה אהובתו ושאר בני האלמוות בעזרת דמו של האקן.

העונה השנייה נפתחת בסצנה שמראה מערכת יחסים בין אחד המגנים ובת האלמוות פיריאה כמה מאות שנים בעבר. מסתבר שהם היו נאהבים אך פיריאה ניצלה זאת על מנת להרוג את המגן. מערכת היחסים המורכבת בין המגן ובני האלמוות והמשיכה שלהם אחד לשני, זה אחד המוטיבים המרכזיים בעונה הזו.

חוזרים להווה, זיינאפ מתאוששת בבית חולים. בעוד ליילה שהוחזרה לחיים בעזרת דמו של פייסל, מתחילה להרגיש מוזר, האם יש תופעת לוואי לכך שבן אלמוות החזיר אותה לחיים?

פייסל שקיבל בחזרה את רויה אהובתו, מתקשה לקבל את אותו היחס ממנה. בעוד שאר בני האלמוות, לא מבזבזים זמן ומתחילים מיד לעבוד על תוכנית לחיסול האנושות.

הנאמנים הם כעת קבוצה קטנה ופגועה, והם מתקשים מאוד לשכנע את האקן לשמוע בעצתם.

באחד הפעמים שהאקן מסבך את עצמו, הוא מקבל עזרה מלוונט, דמות חדשה ומפתיעה עם קשר חזק לעברו האמיתי של המגן.

מה שקסם לי בעונה הראשונה היה ההתמקדות במערכות יחסים וסיפור על חשבון קטעי האקשן. האווירה של העונה הראשונה הייתה לרוב דיי נינוחה וכיפית והיה גם לא מעט הומור משולב בעלילה.

העונה השנייה, כמו שקורה לא מעט, מנסה להעלות הילוך. היא מנסה להיות רצינית יותר וקשוחה יותר. בפרקים הראשונים, ניראה שכמעט כל הדמויות מונעות מכעס או אפילו זעם, כולם כל הזמן צורחים ורבים. האקן, פעם אחר פעם, ממחיש את הסטריאוטיפ של המאצ’ו הטורקי, הוא הולך ראש בקיר גם כשזה מכשיל אותו שוב ושוב.

זיינאפ זועמת על מות אביה ומתקשה לקבל את הדרך הזהירה והשקולה בה הנאמנים רוצים להתמודד עם האיום החדש, מה שמוביל לתקלים רבים בינה לבין אזרה (הנאמנה הבכירה).

ליילה מגלה שעם מתנת החיים שהיא קיבלה מפייסל, היא קיבלה גם קשר לא רצוי אליו. ליילה היא כנראה הדמות הכי טראגית בעונה הזו.

בצורה דיי מפתיעה גם פייסל הוא דמות טראגית, ככל שהפרקים עוברים הוא מבין כמה רויה, אהובתו התרחקה ממנו. כל מה שהוא עשה היה על מנת להחזיר אותה אליו, בכדי שיוכלו לבלות את הנצח יחד, אבל ניראה שהרצונות שלה הם אחרים.

פחות נהניתי מהפרקים הראשונים בסדרה, מעבר לצעקות הבלתי פוסקות של הדמויות, רמת המשחק בהחלט ירדה. גם אוקן יאלאביק, שמגלם את פייסל והרשים אותו במשחקו בעונה הראשונה, הרבה פחות הרשים אותי בעונה זו. רוב הדמויות החדשות, כמו בני-האלמוות או הנאמנים החדשים מציגים יכולת משחק דיי בינונית. ליילה ורויה הן אולי הדמויות היותר משכנעות במשחק שלהן בעונה זו.

עוד אספקט של הסדרה שבו יש ירידה בעונה זו, זה הכתיבה. העלילה והדיאלוגים, פחות טובים ויותר מלאים בקלישאות. הייתה תחושה באוויר שהצלחת העונה הראשונה הפתיעה את היוצרים והם קצת מיהרו מידי בכתיבת העונה השנייה.

היעדר מוחלט של הומור בעונה השנייה גם הוא פוגם מאוד בהנאה. אם יש משהו שסרטי מארוול לימדו אותנו, זה שלא משנה כמה אפל ואפי הסיפור עדיין תמיד יש מקום להומור. בכל זאת מדובר בסדרה על גיבור על ולא דרמה תקופתית.

גם מבחינת הצילום, יש הרבה פחות צילומים יפים של איסטנבול, אם כי יש פרק בו האקן וליילה בורחים לאיזה בית קיץ על שפת הים ושם יש כמה צילומים מרשימים.

לסיכום, העונה השנייה של המגן לא ממש מצליחה לשחזר את הקסם של העונה הראשונה. רוב נקודות החוזק של העונה הראשונה לא עברו על השנייה. אז מי שכמוני נהנה מהעונה הראשונה, יכול לתת צ’אנס לעונה הזו, אבל בעיניי היא משמעותית פחות טובה.

הציון שלי: 6.5/10