AVReviews

מהיוצרים של “בית הנייר“, מגיעה “שמיים אדומים”, שכבר הפכה ללהיט התורן של נטפליקס. אחרי שהיוצרים הביאו לנו סיפורי שוד גדולים מהחיים, הפעם הם בוחרים להראות לנו צד שונה של עולם הפשע, עולם הזנות. האם גם הפעם זה הצליח להם?

תקציר עלילה – שמיים אדומים

שלוש נערות ליווי: קורל, ונדי וג’ינה, מעורבות בתקרית אלימה עם רומיאו, הסרסור/מנהל המועדון, שבו הן עובדות. שלוש הנשים נמלטות על נפשן, בעוד שני עוזריו הבכירים יוצאים למרדף אחריהן.
תוך כדי המרדף, סדרה של פלאשבקים, מוסיפה לנו מידע על הבנות, על רומיאו ועוזריו וגם על לקוחות המועדון.

אזהרת בוטות

אני מרגיש צורך הפעם להתחיל דווקא בעניין הבוטות של הסדרה. אומנם הימים בהן, סדרות פופולריות היו “נקיות” חלפו מזמן, בכל זאת, אני חושב שיש כאן רמת בוטות גבוהה מהנורמה. הבוטות משמשת להעביר את המסר של הסדרה (על כך ארחיב בהמשך), אבל חשוב לי להדגיש שזו סדרה עם מיניות פורנוגרפית לעיתים, שיח גס, אלימות קשה כלפי נשים ואלימות באופן כללי.

ממתק אדרנלין מלא הומור או בית הנייר בפול ווליום

כל הבוטות הזאת עטופה בממתק אדרנלין טלוויזיוני מהוקצע, צבעוני ומרהיב, שאי אפשר להתעלם מהדמיון שלו ל”בית הנייר”.
העונה הראשונה מורכבת משמונה פרקים בני פחות מחצי שעה כל אחד. העריכה סופר הדוקה, האקשן והמתח כל הזמן באוויר, כשנקודות העצירה משמשות לספר על הדמויות ולהעביר מסרים. המסרים מועברים לא פעם באמצעות שבירת הקיר הרביעי, ופנייה אלינו, הצופים.

מהרבה בחינות הסדרה הרגישה לי כמו “בית הנייר” בפול ווליום. כמו ב”בית הנייר”, יש קריינות של הדמות הראשית שעוזרת לנו לחבר את כל הדמויות והעלילה. הדמות הראשית ב”שמיים אדומים” היא קורל.

יש שילוב של המון הומור שחור ובוטה, אנשים נהרגים בסדרה באופן שמזכיר סרטים של טרנטינו. הסצנות בהן שלוש הבנות בבגדים המינימליים שלהן מפזזות להן בעיר בזמן, שעוזריו של רומיאו רודפים אחריהן, משעשעות במיוחד. המרדפים וסצנות האקשן מלווים בהרבה מוזיקה קצבית ועריכה בולטת עם שימוש בפריז פריים, עריכה צולבת וטריקים נוספים.
נקודת דמיון נוספת בין הסדרות היא שלכל הדמויות יש שם פרטי בלבד, אומנם ב”בית הנייר” זה היה שם בדוי של עיר, אבל עדיין זו נקודת דמיון בולטת כשמסתכלים על השמות של הדמויות ב-IMDB.

באיזשהו מקום, הייתה לי תחושה שהסדרה הזו לא הייתה נעשית לולא ההצלחה המטורפת של “בית הנייר”, שנתנה המון קרדיט ליוצרים. הסדרה פשוט מרגישה בוטה מידי, ואם היא לא הייתה נבנית על ההצלחה של “בית הנייר”, אני לא בטוח שהיא הייתה זוכה לתמיכה ואישור.

הדמויות

אז כפי שציינתי, הדמות הראשית של הסדרה היא קורל, המגולמת בידי ורוניקה סאנצ’ס. קורל היא המניעה של העלילה ומלווה את האירועים בקריינות. בנוסף, קורל היא הדמות המורכבת ביותר בסדרה ולי היה לא פשוט להבין אותה. היא משכילה (למדה ביולוגיה, או את הגרסה הספרדית של המקצוע, “ביולוחיה”), ובפרק הראשון בסדרה רואים איך היא מגיעה מרצונה החופשי אל רומיאו בשביל לעבוד במועדון. צדדים אחרים של קורל זו התמכרות לסמים וכדורים למיניהם, ודימוי עצמי מאוד נמוך לטענתה. ישנה דואליות רבה בין ההתנהלות של קורל, שמרגישה עוצמתית ובשליטה לעומת מה שהיא מספרת שהיא מרגישה בפנים.

ג’ינה מייצגת את הדמות התמימה, למרות כל מה שהיא עברה היא נאחזת בתום והילדות.
ונדי היא האימפולסיבית והמעט חמומת מוח בחבורה, אבל בפנים היא רומנטיקנית חסרת תקנה, שנכנסה לעולם הזנות בשביל להעניק חיים טובים יותר לה ולחברתה.

רומיאו, הסרסור ובעל המועדון, הוא גבר קשוח עם פילוסופיה שלמה על איך הזנות מניעה את כל העולם, “למה אתם חושבים שקולומבוס יצא לגלות יבשות, אם לא בשביל לשכב עם הילידות” (נאמר בסדרה בצורה גסה בהרבה). ישנם מספר נאומים חוצבי להבות של רומיאו, במהלך העונה. הנאומים הללו מראים כמובן את נקודת המבט הגברית על התעשיה, “הגשמת החלום הגברי” וההשקפה לפיה כל העולם מונע מאיבר המין הגברי. תפקיד הנאומים זה למלא את הראש של רומיאו ושל עוזריו בתאוריות, שמטרתן להצדיק את מעשיהם.

שני העוזרים של רומיאו הם האחים מויסס וכריסטיאן, וגם הם דמויות מרתקות שמייצגות סיפורים נפוצים על איך אנשים מגיעים לעסוק בפשע. מויסס, הוא דמות הנבל הרגיש, הוא חוטף נערות ורוצח אנשים, אבל מצד שני אוסף כלבי רחוב שנזנחו. רומיאו עשה משהו למען מויסס בצעירותו וכעת מויסס מרגיש חייב, שזה כמובן עוד סיפור קלסי על איך אנשים מגיעים לפשע. כריסטיאן, אחיו של מויסס, בא כמובן בעקבות אחיו. כריסטיאן מייצג את הפושעים ה”יותר” משוגעים, הוא בעל מזג אלים ורצון עז לכבוש את העולם וליהנות מכל דבר אסור וממכר שקיים בו.

המסר

מתחת לכל הכיפיות של הסדרה, האקשן, ההומור הנהדר והצבעוניות, כמובן שהסדרה דנה בתופעת הזנות. יש כאן בחירה מאוד חכמה בהעברת המסר, לא עוד דרמה כואבת ומייסרת על קורבנות הזנות, אלא סדרת אקשן מלהיבה, שדרך כל האקשן וההומור מעבירה המון מסרים מרתקים בנושא. במהלך שמונת הפרקים הקצרים ותוך כדי הכיף והאדרנלין, הסדרה מראה תמונה רחבה ומתייחסת לצדדים רבים של עיסוק הזנות.

הזוהמה והגועל של מה שנעשה בחדרי המועדון, האטימות שהבנות מאמצות על מנת להצליח להתמודד, הסדרה ממש לא מנסה ליפות או לעדן את המסר, להפך היא זורקת את זה בפרצוף של הצופה. המסר מועבר גם בסדרה של “עצירות מתודיות”, בהן הבנות מספרות מה הן באמת מרגישות.

לשלוש הבנות, יש סיפורים שונים על איך הן הגיעו לזנות, בעוד אחת מהן נחטפה ממדינה עניה בדרום אמריקה בסיפור “קלסי”, הסיפורים של שתי הבנות האחרות מורכבים יותר ומראים שיש עוד דרכים בהן נשים נופלות לעיסוק בזנות.

הסדרה לא פעם זורקת נתונים סטטיסטיים על השימוש בזנות בספרד, על פי הסדרה ספרד היא מובילה עולמית בנושא ו-40% מהגברים צורכים שירותי זנות. נתונים נוספים שמופיעים, הן כמויות הגברים שכל זונה שוכבת איתם ביום, בשנה וכו’. חלק מהנתונים האלה נאמרים תוך כדי נאומים של רומיאו, דרכם הוא שופך את התיאוריות שלו על מה מניע את העולם. העובדה שזה נאמר בצורה כזו, הותירה עלי הרבה יותר רושם מאשר, אם המסר היה מועבר באיזה כתובית עצובה לאחר סצנה כואבת כלשהי.

היחסים בין הסרסור לבין הזונות, מתוארים בסדרה במספר סצנות. הדרך בה רומיאו שולט בהן ומנצל אותן היא שילוב של פסיכולוגיה, כוחניות ואיומים.

גם היחסים בין הזונות והלקוחות מקבלים ביטוי בסדרה, יש כאן באמת את כל מגוון הטיפוסים. בין גברים שמחפשים להתנהג באלימות ולהגשים פנטזיות, לבין גברים נשואים, כביכול נורמטיביים, המחפשים מפלט.
הבריחה של הבנות מהמועדון מזמנת להן מספר מפגשים עם לקוחות מחוץ לכותלי המועדון, מה שכמובן משנה לחלוטין את הדינמיקה של היחסים. לעיתים השליטה והכוח עוברים לצד של הבנות ולעיתים הידיעה על כך שהן זונות, נותנת לגברים לגיטימציה (לדעתם) להתייחס אליהן כאילו שהם עדיין נמצאים במועדון.

סיכום

“שמיים אדומים” היא סדרה העוסקת בנושא עתיק יומין ומעורר מחלוקת, נושא הזנות. במקום לדון בנושא בצורה דרמטית, יבשה וכואבת, היוצרים בחרו לדון בנושא תוך כדי אקשן מהיר ומלא אדרנלין, לא מעט הומור ועריכה מובהקת וצבעונית. כל אלה ממש לא דוחקים את הנושא לפינה, להפך, הסדרה זורקת לתוך פרצופו של הצופה את כל הגועל שמתרחש בחדרי המועדונים הללו, את מה שהנשים האלה נאלצות לעבור ולמה זה גורם להן.

יכול להיות שיהיו כאלה שיטענו, שנושא הזנות הוא אינו נושא שהדיון בו יכול להתקיים בתוך מעטפת של אקשן מהוקצע ומלא בהומור. עבורי, באופן אישי, דרך העברת המסר שהסדרה הזו בחרה בה, עבדה באופן יוצא מן הכלל.
הציון שלי: 8/10.