AVReviews

“פרויקט פאוור” הוא סרט אקשן מדע בדיוני חדש מבית נטפליקס. הפעם נטפליקס לא הסתפקו בכוכב אחד, והם ליהקו לפרויקט את ג’יימי פוקס וג’וזף גורדון-לוויט. בעוד עתיד כל תעשיית הקולנוע מאוד לא ברור, שירותי הסטרימינג ממשיכים למשוך כוכבים גדולים ולשפוך המון כסף על סרטים, שמגיעים הישר למסך הקטן שלנו. האם תם עידן? האם בקרוב נוכל ליהנות מכל הסרטים הכי חדשים ומדוברים ישר בסלון בייתינו? לא נענה על שאלות אלה בכתבה זו, אבל כן נענה על השאלה האם נטפליקס ממשיכה ברצף הצלחות האקשן שלה?

תקציר העלילה – פרויקט פאוור

סם חדש מוצא את דרכו לרחובות ניו אורלינס, במחיר של 500 דולר לכדור. תמורת המחיר הזה הכדור נותן כוח על למשך של 5 דקות לכל מי שלוקח אותו. הבעיה? כל אחד מקבל כוח אחר ללא אפשרות שליטה. הסרט עוקב אחר 3 דמויות, רובין (דומיניק פישבאק) היא נערת תיכון חובבת ראפ, שסוחרת מהצד בכדורי הכוח. היא מנסה לחסוך כסף לניתוח בשביל אמא שלה (מאחורי כל סוחר סמים יש כנראה סיפור קורע לב). פרנק (ג’וזף גורדון-לוויט) הוא בלש משטרה שמנסה להשתלט על הבלגן שמשתולל בעיר מאז הופעת הסם. פרנק כל כך נחוש להילחם בתופעה, שהוא מוכן להשתמש בכדור בעצמו על מנת להשוות את הסיכויים. פרנק רוכש את הכדורים שלי מרובין והשניים מפתחים יחסי ידידות, פרנק מגן ושומר עליה. הדמות השלישית היא ארט (ג’יימי פוקס), ארט מגיע לניו-אורלינס בעקבות הסם, הוא מתחיל לחקור את הסוחרים במטרה להגיע למקור. שלושת הדמויות נפגשות ומשלבות כוחות במטרה לרדת לשורש העניין, מי מפיץ את הסם ומה היא מטרתו האמיתית.

פתחתי עם מעט דיבור על הקולנוע, אז קודם כל “פרויקט פאוור”, הוא סרט קולנוע לכל דבר. הוויזואליות, רמת ההפקה, בימוי האקשן והאפקטים הם לא פחות מוקפדים מאף סרט מד”ב, שהגיע לקולנוע בשנים האחרונות. מזכיר לכם שלא מעט מאותם הסרטים היו מאוד בינוניים ולעתים גם דיי זוועתיים (למשל הטורף מ- 2018). ועדיין, כנראה שיעבור עוד מעט זמן עד ש”סרט נטפליקס” או כל סרט שמגיע ישר לצפייה ביתית, לא ייתפס מיד כ”סרט נחות”. אנחנו לגמרי בדרך לשם, הכספים שנטפליקס ושירותים נוספים משקיעים בסרטים האלה, בהחלט עושים צעד בכיוון של שינוי תפיסה זו, מה שאף פעם לא קל להשיג.

אחד מאותם הרגעים קולנועיים בסרט, הוא סצנה בה בחורה כלשהי לוקחת את כדור הכוח בתוך מיכל שקוף, הכוח שלה גורם לה להתחיל לקפוא. היא מתחילה להשתולל ולנסות לצאת. תוך כידי שהיא עושה את זה, מחוץ למיכל ישנה סצנת קרב שלמה שמתרחשת. אנחנו רואים את הקרב רק דרך המיכל תוך כדי הסבל של הבחורה. זו סצנה שמצולמת בצורה מופלאה.

אז מבחינה טכנית מדובר בסרט מאוד מרשים, שמתעלה גם על “משמר האלמוות”. גם איכות המשחק היא טובה מאוד לסרט מסוג זה, אני תמיד העדפתי את ג’יימי פוקס, כשהוא משחק דמויות רציניות. אני חושב שהוא שחקן נהדר, אבל הדמויות הקומיות שלו לרוב מוגזמות מידי לטעמי (אם כי דמותו, MF, ב”איך להיפטר מהבוס”, מאוד הצחיקה אותי). גורדון ג’וזף-לוויט, הוא פשוט שחקן נפלא, אהבתי אותו כמעט בכל סרט שלו שראיתי. אליהם מצטרפת דומניק פישבאק הצעירה, שמגלמת את רובין, וגם היא עושה עבודה טובה מאוד.

הקצב של הסרט הוא מאוד גבוה, הוא שומר על הנאה של הצופה לכל אורכו. קטעי האקשן מופרדים בסצנות שיחה קצרות בין הדמויות, שמתקדמות את העלילה. יש תיבול קל של הומור, הסצנה בה פרנק מתחזה למאהב של אמא של רובין, על מנת להעיף את החוקרים מהבית שלה, הייתה משעשעת במיוחד (משחק מעולה של גורדון-לוויט).

כל סצנות האקשן בסרט עשויות נהדר. האפקטים של הכוחות המיוחדים מאוד מרשימים ומשכנעים. הכוחות שהאנשים מקבלים הם למעשה כוחות שקיימים אצל בעלי חיים, אז מוזכרים כאן כמה בעלי חיים אקזוטיים (כנראה שהכותבים הם חובבי נשיונאל ג’יאוגרפיק מושבעים). זה מוסיף קצת עניין לסרט שיש איזה ביסוס לכוחות.

סיפור המסגרת של הדמויות והדרך בה הוא מתגלה בשלבים בפני הצופה, אינו משהו מקורי או מרתק במיוחד. הסיפור הוא שם על מנת שתהיה סיבה לכל האקשן והפעולות של הדמויות, ואת התפקיד הזה הוא ממלא בצורה מספקת. כמובן שהייתי מעדיף, איזה סיפור מקורי שימשוך וירתק אותי, מצד שני כשהבחירה היא בין סיפור בנאלי ומהנה לבין עלילה, שמתאמצת להיות מתוחכמת, כשבעצם אין שום דבר מאחורי התחכום, אני תמיד אעדיף את הבנאלי והמהנה. הנקודות בהן הסרט כן מראה מקוריות הן כוחות העל שהזכרתי, השימוש בהן והרעיון שזה מחזיק רק 5 דקות, אז צריך לתזמן את זה (ראינו דברים דומים, אבל עדיין זה עשוי טוב בסרט).

נראה שנטפליקס הצליחו למצוא את נוסחת הקסם, שלי אישית מזכירה את המיתוס של איקרוס, “לא לעוף גבוה מידי בשביל לא להישרף מהשמש ולא נמוך מידי בשביל לא ליפול לים”. “פרויקט פאוור”, מבחנתי הוא המשך של “טיילר רייק: החילוץ” ו-“משמר האלמוות”. שלושתם מושקעים מאוד מבחינה טכנית, בשלושתם נטפליקס הביאו שחקנים מהשורה הראשונה, כך שאיכות המשחק היא בהתאם. בשלושתם יש אקשן נהדר לצד עלילה דיי באנלית ופשוטה. כלומר לא ניסיון לייצר את “הסנדק” הבא ומצד שני לא את סרטי הולמרק, שהפכו לסמל של “סרט טלוויזיוני”.

מה שנטפליקס עושים כאן בעצם, אלה גרסאות מודרניות ומעודכנות לסרטי האקשן של שנות ה-90. סרטים שאני מאוד אהבתי בזמנו, וזוכר להם המון חסד נעורים. ברור לכולנו שלעשות סרט בסגנון הזה היום (אקשן לא הגיוני, עלילה ילדותית לחלוטין, גיבורים לא אמינים), פשוט לא יעבוד. אז נטפליקס שינו קצת את הנוסחה, הביאו שחקנים מהשורה הראשונה, השקיעו באקשן והצילום, שידרגו מעט את העלילות ו”ויאולה”, נוסחת סרטי האקשן החדשה מוכנה.

לסיכום, “פרויקט פאוור” הוא סרט אקשן מד”ב, שכולל עלילה פשוטה, אבל הוא עשוי בצורה מוקפדת ומרשימה. הצילום נהדר ורמת המשחק טובה מאוד ביחס לז’אנר. הרעיון בבסיס הסרט הוא הכוחות המיוחדים לזמן מוגבל, שהכדור מעניק לאנשים, מבלי שיש להם שליטה על הכוח, הוא רעיון מעניין. הקצב של הסרט מהיר, והאקשן המצוין גם מתובל במעט הומור. אז לא, זו לא יצירת מופת, אבל עבורי “פרויקט פאוור” היה הנאה צרופה.
הציון שלי: 7.5/10.