אחת מסדרות הדגל של נטפליקס, ״דברים מוזרים״ (Stranger Things), הגיעה לסיומה בעונה קולנועית, גרנדיוזית ועמוסת יומרות. בכתבה זו אשתף אתכם בדעתי האישית על עונת הסיום.
סקירות קודמות:
דברים מוזרים עונה 4 כרך 2
דברים מוזרים עונה 4 כרך 1
דברים מוזרים עונה 3
דברים מוזרים עונה 2
דברים מוזרים – מההתחלה
בעונות הראשונות הצליחו יוצרי הסדרה לייצר תרכובת כמעט סודית, כזו שנראתה כמו נוסחה שרבים ניסו לשחזר ולרוב נכשלו. שילוב מדויק של סיפור על עיירה אמריקאית קטנה בשנות ה־80, עם קריצה לסרטים, לסיפורים ולמוזיקה שגדלנו עליהם. במרכז עמדה חבורת ילדים חנונית אך אמיצה, וסיפור מדע־בדיוני עם נגיעות אימה – כזה שמצליח גם לרגש. כל אלה הפכו את ״דברים מוזרים״ לאחת הסדרות המרעננות והמהנות ביותר בנטפליקס, ובטלוויזיה בכלל.
אצלי, הדברים החלו להסתבך בעונה הרביעית, על שני כרכיה. הסיפור התחיל להתפתל ולהסתבך יתר על המידה, ולמרות שחלק מהקסם נשמר, הכול הרגיש גדול מדי, רציני מדי ומסובך מדי. בשלב הזה מצאתי את עצמי נהנה פחות ופחות. נהוג לומר שבסיפורי מדע בדיוני דמות הנבל היא מרכיב מרכזי ביצירת העניין – אך מהרגע ש״הנרי / וקנה״ הופיע על המסך, לא הצלחתי למצוא בו שום עניין. מעבר לכך, השאיפה הברורה של היוצרים להרחיב את הסיפור לממדים של ״הצלת העולם״, במקום להישאר עם סיפורים מוזרים, אפלים ומשעשעים שמתרחשים בעיירה קטנה ומבודדת – הרחיקה אותי עוד יותר ופגעה במיוחדות וה-DNA של הסדרה.
לכך נוספו גם כשלים טכניים: בעונה הרביעית נרשמה השתוללות של אורכי פרקים, עם פרקים באורך של סרט קולנוע, שלרוב לא הרגישו מוצדקים, אלא בעיקר מעיקים ונמרחים.
את הסקירה שלי לכרך השני של עונה 4 פרסמתי ב-3 ביולי 2022. מאז, העולם של כולנו התהפך לא מעט. בשנתיים האחרונות אני צופה בהרבה פחות תכנים, וז’אנר המדע הבדיוני והפנטזיה – שהיה מהאהובים עליי – הפך לכזה שאני מתקשה מאוד ליהנות ממנו. גם כשאני כבר צופה במשהו, לרוב אין לי את הכוחות לכתוב עליו, הכול מרגיש לי פשוט לא רלוונטי.
גם העונה החמישית של ״דברים מוזרים״ חולקה לשני כרכים, ופרק הסיום עלה בנפרד. לא הצלחתי להביא את עצמי לכתוב על הכרך הראשון בזמן אמת, אבל עכשיו, כשהכול נגמר, ומתוך רצון לחוויית סגירה – החלטתי בכל זאת לכתוב כמה מילים.
דברים מוזרים – עונה 5 – תקציר עלילה
עיירת הוקינס נמצאת תחת מצור צבאי, כאשר הצבא, בראשות ד״ר קיי (לינדה המילטון) – שבכנות, איני זוכר כלל מאיפה דמותה צצה – מחפש אחר אילבן. בתחילת העונה החבורה מנסה להבין האם וקנה הובס סופית, ובהדרגה מתברר שהוא עדיין כאן, וכעת מכוון לדור צעיר יותר של ילדי הוקינס, ביניהם הולי – אחותם הצעירה של ננסי ומייק.
החבורה יוצאת להתגנבויות אל העולם ההפוך בניסיון לאתר את וקנה, והעניינים הולכים ומסתבכים.
ספוילרים קלים:
בהמשך העונה וקנה חוטף את הולי וילדים נוספים, מתוך צורך בכוחותיהם. הילדים מוחזקים בתוך תודעתו, שם הוא מנסה לשכנע אותם לשתף עמו פעולה. גם מקס (סיידי סינק) נמצאת במוחו, ויוצרת קשר עם הולי. בפרק הלפני־אחרון החבורה מצליחה לחבר את כל הנקודות ולהבין את תוכניתו של הנרי / וקנה – מה שמוביל לעימות הסופי והבלתי נמנע.
דעתי על העונה
בחלק הזה אחלוק אתכם את דעתי על העונה בהתייחס לחלקים השונים.
עונה 5 כרך 1 (פרקים 1-4)
ארבעת הפרקים הראשונים, שעלו ב-27 בנובמבר, ממשיכים את האווירה הקודרת והמסתורית. הדמויות מנסות להבין האם וקנה חוסל סופית, בזמן שאילבן מסתתרת מהצבא. עבורי, הפרקים היו ארוכים מדי ודיכאוניים מדי.
נקודות האור בחלק הזה היו שתי דמויות:
רובין, בגילומה של מיה הוק – שחקנית מצוינת שמצליחה למשוך את המצלמה בכל מבט. הדמות שלה שומרת על ציניות ושנינות גם כשהמצב סביב קודר לחלוטין.
הדמות השנייה היא אריקה (פריה פרגוסון), אחותו הצעירה של לוקאס – הכלאה משעשעת בין חנונית לארסית, שמצליחה להצחיק כמעט בכל הופעה קצרה שלה על המסך.
הפרק הרביעי, שחותם את הכרך, היה גרנדיוזי וכלל קרב משמעותי בכמה זירות במקביל. אך למרות העוצמה, הבעיה המרכזית של הכרך נותרה בעינה: פרקים ארוכים מדי, אווירה כבדה וגרנדיוזית מדי, שבה הדמויות הצעירות – לב הסדרה – פשוט הולכות לאיבוד.
עונה 5 כרך 2 (פרקים 5-7)
הכרך השני עלה ב-25–26 בדצמבר. פרקים 5 ו־6 המשיכו את הקו של הכרך הראשון, ועבורי גם את תחושת ההתדרדרות. הסיפור של הנרי והילדים החטופים לא היה מעניין מספיק, ואפילו דמותה של מקס – מהבולטות בעונה הקודמת – לא הצליחה לעורר בי עניין כלשהו.
הכרך עוסק רבות במערכות יחסים:
אילבן והופר – מערכת יחסים של אב מאמץ שמנסה להגן על בתו, לאחר שאיבד את בתו הביולוגית למחלה.
לאילבן יש גם קשר עם דמות מעברה שחוזרת, אך לא אפרט כדי להימנע מספוילרים.
ננסי וג’ונתן בוחנים מחדש את הקשר הרומנטי ביניהם, וסטיב ודסטין ממשיכים את מערכת היחסים החברית שלהם, עם לא מעט עליות וירידות.
שיא הכרך מגיע בפרק 7 – פרק שזכה לציון הנמוך ביותר בסדרה, 5.6 ב-IMDb, והפך לשנוי במחלוקת. חלק גדול מהשיח סביבו, שהגיע גם למיינסטרים ואתרי החדשות, עסק ביציאה מהארון של אחת הדמויות, כאשר נטען שהציון הנמוך נובע מהומופוביה.
לדעתי האישית, מדובר בפרק ארוך ומשמים, עמוס בשיחות בירור יחסים שלא עובדות רגשית – כמו השיחה בין ננסי לג’ונתן – ניסיון די שקוף לסחוט רגש, שלא עבד. בנוסף, התוכנית האמיתית של הנרי שנחשפת בפרק היא קשקוש לא ברור, שלא הצלחתי באמת לעקוב אחריו. כלומר, יש בפרק לא מעט בעיות – בלי שום קשר ליציאה מהארון.
גם סצנת היציאה עצמה הפריעה לי, לא בגלל הנושא, אלא בגלל התזמון: רגע אחרי שהחבורה מבינה את תוכניתו של וקנה, רוקמת תוכנית פעולה (שגם היא לא לגמרי ברורה), ורגע לפני יציאה לקרב על גורל העולם – הדמות מחליטה לעצור הכול ולשאת מונולוג רגשי וארוך. עבורי, זה פשוט לא עבד.
פרק הסיום – עונה 5 פרק 8
וכאן מגיע הטוויסט: למרות שלא נהניתי מרוב העונה החמישית, פרק הסיום הצליח להפתיע אותי לטובה. כן, מדובר בפרק ארוך במיוחד – שעתיים ושמונה דקות – אבל בניגוד לפרקים קודמים, כאן הקצב עובד. זהו פרק עמוס התרחשויות, עם הקרב המצופה, וצילומים מרהיבים שמצליחים לסחוף.
אך לא פחות חשוב מהאקשן – הצד הרגשי סוף־סוף עובד. אני בטוח שרבים ימצאו את הסיום מרוח או מעורר מחלוקת, אך עבורי הוא היה מדויק. הוא החזיר אותי למהות של ״דברים מוזרים״, ולסיבה שבגללה התאהבתי בה כבר ב־2016: חבורה של ילדים חנונים וחמודים, שמפתחים חברות אמיצה, כנה ועמוקה, ונלחמים לא מתוך גבורה קולנועית – אלא מתוך אכפתיות אמיתית אחד כלפי השני.
סיכום
עבורי, פרק הסיום מציל במידה רבה עונה חמישית פושרת, כבדה ולעיתים אף משמימה, ומעניק לסדרה סוף עוצמתי ומרגש. גם אם הדרך לשם הייתה רצופה בטעויות, עודף גרנדיוזיות ואובדן מיקוד – הסיום מצליח להזכיר למה ״דברים מוזרים״ הייתה סדרה מיוחדת מלכתחילה. לא בגלל המפלצות, לא בגלל האפקטים, ואפילו לא בגלל העולם העלילתי המסועף והחוקים שהסדרה בנתה לעצמה עם הזמן – אלא בגלל האנשים הקטנים במרכז הסיפור. ובמובן הזה, למרות הכול, מדובר בפרידה ראויה.
