fbpx
חדשות וסקירות בנושא סרטים, מוזיקה, ציוד אודיו וקולנוע ביתי
  • Bowers&Wilkins
  • SteroShop
  • הפלאש – קולנוע – סקירה

    ״הפלאש״ הוא הסרט החדש ביקום הקולנועי של DC וזהו הסרט הראשון בו דמותו של בארי אלן הינה הדמות הראשית.

    הפלאש

    תקציר העלילה – הפלאש

    בארי אלן (עזרא מילר), או ״הפלאש״ אם תרצו, מגלה שאם הוא רץ מספיק מהר, מהר יותר ממהירות האור, הוא יכול לחזור אל העבר. הוא שוקל לעשות זאת על מנת למנוע את הרצח של אימו. בארי מתייעץ בנושא עם ברוס ויין (בן אפלק), או ״הבאטמן״, שמציע לו לרדת מהעניין. באופן לא מפתיע, בארי לא מתאפק וחוזר אחורה בזמן. הוא אומנם מצליח להציל את אימו, אך בדרך חזרה, הוא נתקע בתקופה מוקדמת יותר, בה הוא בן 18.

    העולם השתנה מאוד בעקבות ההתערבות של בארי, כעת העולם הוא נטול גיבורי על ואפילו בארי עצמו איבד את כוחותיו. כשגנרל זוד (מייקל שאנון) מגיע לכדור הארץ, אין מי שיעמוד מולו.

    כעת על בארי לנסות להחזיר לעצמו את כוחותיו ולאתר את באטמן וסופרמן על מנת לגייס אותם למאבק בזוד. יעזור לו בכך הגרסה הצעירה של עצמו, שהתפתח שונה לגמרי בגלל השינוי שאימו נשארה בחיים.

    הפלאש

    השורה התחתונה

    ״הפלאש״ מתבסס על שילוב של רעיונות של מסע בזמן ומולטיוורס ביחד. התוצאה, כצפוי, היא בלגן אחד גדול ועלילה מלאה בחורים. המולטיוורס הרגיש כמו תירוץ להחזרת שחקני עבר וניסיון לסחוט רגשות נוסטלגיה. לצד כל אלה, עזרא מילר עושה כאן תפקיד מעולה והסרט כן עובד מבחינה של הומור, אפקטים ו-ויזואליות כללית.

    הפלאש

    משחקי זמן כמתכון בטוח לחורים בעלילה

    הקונספט של מסע בזמן מהווה השראה לסיפורי מדע בדיוני רבים. אם אתם שואלים אותי, אז כנראה שרבים מידי. האפשרות של מסע בזמן פותחת אינסוף אפשרויות בידי הכותבים והתסריטאים, אך לטעמי באחוז גבוה מידי של המקרים, התוצאה היא מבלבלת והעלילה מלאה בחורים כמו גבינה שוויצרית.

    החזרה בזמן לשנות אירוע כאוב או טראומתי כלשהו, היא כמובן נושא שקל להזדהות איתו. לו הייתה ניתנת לנו הבחירה לעשות כן, זו כמובן שאלה מוסרית ברמה גבוהה, האם הייתם לוקחים את האפשרות תוך כדי ידיעה שאינכם יכולים לצפות מראש את שאר השינוים שיגרמו בעקבות ״התיקון״. נושא ״אפקט הפרפר״ מוזכר בשיחה בין בארי וברוס.

    הפלאש

    ספגטי המולטיוורס

    לא רק מסע בזמן, אלא גם נושא המוליטיוורס מקבל במה מרכזית ב״הפלאש״. נושא המולטיוורס כיכב לאחרונה בסרטי מארוול. בעוד בסרט ״דוקטור סטריינג’ בממדי הטירוף״ פחות אהבתי את השימוש ברעיון, בסרט המצויר, ״ספיידרמן: ממד העכביש״, זה דווקא עבד מעולה. גם מחוץ לעולם הקומיקס, נושא המולטיוורס זכה להצלחה, למשל בסרט המרתק, ״הכל בכל מקום בבת אחת״.

    אז ב״הפלאש״ היקום שנוצר כתוצאה מהמעשה של בארי כולל דמויות שונות בגילאים שונים, באטמן הרבה יותר מבוגר (מייקל קיטון), וסופרמן הוא, איך לומר זאת, ״שונה״. ברוס וויין המבוגר מסביר לבארי (שני הבארי ליתר דיוק) את כך שהמוליטוורס הוא כמו צלחת ספגטי. הזמן הוא לא לינראי וכל שינוי מייצר ״אטריות״ חדשות. נראה שיוצרי הסרט הלכו לכיוון הזה של המולטיוורס, כי זה ״in” לאחרונה וכי זה מאפשר להם הרבה חופש, כמו להחזיר דמויות מסרטים קודמים (כמו קיטון, שגילם את בטמן בעבר) ולעשות כל מיני מחוות ו-easter eggs. רק שעם כל הכבוד למחוות למיניהם (ויש הרבה כאלה, כולל CGI של שחקני עבר), הם לא יכולים לכפות על עלילה מתוסבכת מידי, כזאת שלא באמת אפשר לעקוב אחריה וגרמה לי לאבד עיניין וכלל לא לנסות.

    הפלאש

    עריכה ודמיון לסרטים נוספים

    אורך הסרט הוא 2:24 ש׳ ולטעמי מדובר בסרט ארוך מידי. לוקח לו זמן להתניע, הוא כולל סצנת פתיחה ארוכה, שאינה תורמת דבר להמשך הסרט (כל הקרב באזור בית החולים, אם כי היו שם חלקי הומור טובים). החלק האחרון של הסרט כולל קרב דיי ארוך מול גנרל זוד, וגם החלק הזה הרגיש לי מעט מרוח מידי.

    שני סרטים נוספים שקפצו לי בראש בעת הצפייה ב״הפלאש״ היו ״אקס-מן העתיד שהיה״ ו-״קצה המחר״ עם טום קרוז. בסרט של אקס-מן יש חזרה לעבר והתמודדות עם גרסות שונות של גיבורי העל (בנוסף לקטעי הומור שקשורים בדמות שרצה ממש מהר) ואילו ב״קצה המחר״ יש את הרעיון של לנסות פעולה שוב ושוב, בעזרת חזרה ״קצרה״ לעבר.

    הפלאש

    היקום הקולנועי של DC

    ללא ספק, DC מנסים לחקות את ההצלחה של מארוול מהשנים האחרונות עם ה-MCU. הם עושים סרטים של גיבור על ראשי ומערבים בסרט גיבורי על מהסרטים המשותפים, ״ליגת הצדק״ במקרה של DC. יש כאן ביקור קצר של גל גדות בתפקיד וונדר-וומן, איזכורים של הגיבורים האחרים ועוד. הם אפילו טרחו לעשות סצנת פוסט-קרדיט.

    קשה להרגיש שיש כאן תכנון אמיתי לאורך זמן. החלפת שחקנים, בעיקר בדמות של באטמן, סרטים רבים שאין שום קשר ביניהם לסאגה הנוכחית (כמו טרילוגיית האביר האפל), גורמים ליקום הזה להרגיש מאולץ ולא מחובר.

    החלקים הטובים

    אז עד כאן הייתי דיי שלילי, אבל האמת שיש לא מעט חלקים חיוביים ב״הפלאש״. ראשית המשחק של עזרא מילר והדמות הניורוטית משהו שלו, הייתה משעשעת ושונה מגיבורים טיפוסיים. עזרא מצליח להחזיק את הסרט הזה על הכתפיים שלו ובקלות משחק באופן מעניין יותר מלמשל בן אפלק בתור באטמן.

    ההומור בסרט מורכב מהיחסים בין בארי האמיתי והגרסה המתבגרת שלו, בנוסף ישנן בדיחות על כל מיני סרטים, כמו ״בחזרה לעתיד״, שביקום החדש שנוצר לא מייקל ג׳יי פוקס מככב בו. היו לא מעט חלקים משעשעים ומבדרים.

    הוויזואליות שכוללת את הצילומים והאפקטים, עובדת מעולה בסרט, ואומנם כבר תקופה שלא יוצא לראות סרטי מד״ב בקולנוע, אבל לטעמי הוויזואליות ב״הפלאש״ הייתה יוצאת מן הכלל.

    המחוות וההחזרה של דמויות קלאסיות מהסרטים של DC, גם אם הייתה מאולצת, עדיין הייתה דיי מרגשת.

    הפלאש

    סיכום

    לסיכום ״הפלאש״ הינו סרט דיי יומרני ביקום הקולנועי של DC. זהו סרט ארוך, כנראה מעט ארוך מידי. העלילה כוללת לא מעט חורים ושימוש יתר במולטיוורס ומסע בזמן, שרק תורמים לבלאגן ולחוסר רצון כללי לעקוב אחר העלילה.

    יחד עם זאת, ממש לא הכל שחור. עזרא מילר עושה עבודה פנטסטית ומראה שהוא יכול לסחוב סרט עתיר תקציב על כתפיו. הסרט מבדר ומהנה ועם עריכה מעט קפדנית יותר, יכל היה גם להחליק בגרון בקלות יותר.

    אז אומנם העלילה הבעייתית פוגמת בתוצאה הסופית, אך עדיין מדובר כאן בסרט שהוא בקלות מהנה יותר מסרטים כמו ״באטמן נגד סופרמן״ ונפילות קשות נוספות בסגנון הזה מבית DC. כך שלמרות כל הבעיות, מצאתי את עצמי נהנה מהסרט.
    הציון שלי: 7/10

    Facebook
    WhatsApp
    Telegram
    Email
    Print

    כתיבת תגובה

  • MusicStorePro
  • avreviews_brand_banner2
  • לייק לעמוד הפייסבוק שלנו

    דילוג לתוכן